לפעמים מציבים את המשפט המוכר של פיטר פן בעולמנו, ושם הדרך לארץ לעולם לא הולכת כך: בפנייה השנייה ימינה, וישר עד הבוקר.
תמיד חשבתי לעצמי, טוב, כדי להגיע לפנייה השנייה, צריך קודם לעבור בפנייה ראשונה. ו, טוב... מה בוחרים בה?
זה הספר הראשון של דאגלס שקראתי. והוא כל כך טוב.
הקטע הוא שהבנתי, לפי שכתוב בתקציר "דירק ג'נטלי חוזר..." שזה כנראה ספר המשך. כי איך דירק יכול לחזור אלא אם הוא היה כבר קודם? ואז גיליתי שעל המדף, ליד המקום שבו היה הספר שאני מחזיקה בידי, יש ספר שבשמו יש "דירק ג'נטלי". וחשבתי לעצמי - אני בטח צריכה לקרוא אותו קודם.
אבל הכריכה שלו הייתה בורדו כזו, ובכריכה של הספר הזה היו שמיים, והיה לו בשם גם את המילה "תה" וגם את המילה "נפש" ואפילו הטייה של "אפלה" משם עצם לשם תואר ואני... הייתה לי הרגשה טובה דווקא לגביו.
אז הלכתי אל הספרנית ואמרתי "אפשר אותו?" וממש ביקשתי רשות, כי זה היה ספר כל כך... מיוחד. והצלול לסיום ההפסקה כבר נשמע לפני לפחות דקה, כי כמו תמיד הייתי מטומטמת וברגע שמצאתי את הספר הלכתי לשולחן לקרוא אותו במקום להשאיל אותו רשמית קודם, ועכשיו אני כבר בעמוד 3 אבל היה צלצול והעט לא כותב לי, ואני ממש צריכה ללכת!
להתראות ספרנית נחמדה, שלום שיעור מדעים!
וכמובן שקראתי בשיעור.
עד שתפסו אותי.
חבל.
אז מה יש לנו כאן? סיפור בלשי. מדע בדיוני. מיתולוגיה. הומור. ומכונת קוקה קולה.
הטענה היחידה שלי נגד הספר הזה - היחידה! - היא שהוא לא סגר את כל העלילות שלו.
אני מתכוונת - קאם און! אני צריכה לנחש מה הייתה העצה של קייט?
אני צריכה לנחש מה תור עשה?
אני צריכה לנחש מי זה האל החדש?
אני צריכה לנחש מה קרה עם דירק אחרי שהוא השתחרר?
אני צריכה לנחש האם... האם...
ברצינות!
אז פתרנו את התעלומה. זה מעולה! למה כולם מתייחסים לזה כמו "נו, בסדר"? למה דירק לא... לא יודעת, עושה עם זה משהו! למה קייט לא... אני לא יודעת. משהו. למה תור לא מגלה לשאר האלים מה אודין עשה? או שהוא גילה? איך אני אמורה לדעת?! ואיך הוא הגיע לנורווגיה?! וכמה אבנים יש בווילס?! ו-ספוילר-איך הגיע אל הנקמה למקרר? כלומר, מישהו מתכוון להסביר את זה בכלל? סוף ספוילר
והאם קייט ודירק עוד יפגשו שוב?
והאם באמת יש קשר בין האיש שיודע מה השחקן הזה הולך להגיד לבין הילדה בכיסא הגלגלים?
ומהו?!
ומה הזוכה בפיס חשבה כשהיא גילתה שבעלה חזר?
ומתי החתלתולה הפכה בחזרה למנורת שולחן?
ואיך הוא הגיע לנורווגיה For god's sake!
כל כך הרבה דברים לא פתורים.
אני מתכוונת, תעזרו לי בזה, חבר'ה.
תור אמר שהוא התייאש באמצע גלקמורן. והוא לא התחיל מחדש, מה אתם חושבים. אז כמה אבנים יש בווילס?
.
.
.
אוח. אדאמס פשוט גאון מדי בשבילי. וגם בשביל קייט, אני מניחה.
מה בסך הכול רציתי? רק לדעת כמה אבנים יש שם! זה הכול.
זה ספר שהיה מקבל ממני 3 כוכבים, כי הוא מבולגן מדי, כי לא מספיק מהפוטנציאל שלו בא לביטוי, כי אני אוהבת כשכל קווי העלילה נסגרים. אבל יש לספר הזה מעלה אחת ובולטת, מלבד שמו האדיר. והיא שדאגלס אדאמס כתב אותו.
וזו המעלה הכי גדולה שיכולה להיות לספר.
כי הוא מעז לכתוב מה שאחרים לא מעיזים. מה שאחרים לא מעלים בכלל על דעתם. כי הוא כותב על מאבק במקרר אימתני, ועל פינגווינים, ומה שהופך פיצות לפיצות, ועל היהירות של רוכבי אופניים, ועל משמעות החיים.
כי הוא... הוא פשוט... הוא כל כך... אדיר.
פעם החלטתי שאני עקרונית לא מעריצה אף אחד.
ואז פגשתי את איינשטיין וזרקתי את העקרונות לפח.
וכשאתה מעריץ אדם אחד, לשכנע את עצמך להעריץ עוד אחד זה כבר יותר קל.
וככה ג'ואי ריכטר התווסף לרשימה, שמנתה שני אנשים.
וכשיש שני אנשים, אתה כבר פשוט סופר את הרגעים עד שתצרף עוד אחד.
אז ברוך הבא לרשימה, דאגלס אדאמס.
נראה לי שאני אשאר עם שלושה. זה מספר נחמד, שלוש. אני אנסה לשמור על הרשימה שלי ככה עד סוף ימי.
האם אצליח?
לא יודעת. נראה.
נ.ב
בפנייה הראשונה ממשיכים ישר. יודעים למה? ככה. פשוט ככה. בלי תשובה מסובכת, בלי פרשנויות, בלי להתפלסף. ממשיכים ישר. ואם טועים - או שחוזרים אחורה ולוקחים דרך אחרת, או שאולי, רק אולי, אתם תגלו שגם אם לא הגעתם לאן שרציתם - הגעתם לאן שהייתם צריכים להגיע.
השיטות ההוליסטיות של דירק הגיעו לליבי. אני אאמץ אותן, וכן את כל דרך מחשבתו. וגם את זו של קייט. ויותר מכל את זו של דאגלס.















![שר הטבעות - שיבת המלך [כריכה קשה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers12/121481.jpg)

