• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לפני שאמות

לפני שאמות

מאת ג'ני דאונהם

הביקורת של אנבת'

תמונה של אנבת'
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
froji
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

יש ספולרים קטנים פה
אני לא שנאתי את הספר פשוט לא הכי אהבתי אותו.
העלילה הייתה יפה וכל זה אבל זה היה ממש מעצבן שבכל פרק .
יש סיפור אחר לגמרי מהפרק שלפני.

למשל ספולייר
כשהיא נישקה את אדם רציתי לדעת מה קרה אחרי.
וכשהיא גילתה שזואי בהיריון אז רציתי לדעת מה קורה אחר כך.
הבנתי אחרי שסיימתי את הספר שכאילו כל פרק הוא רגע מהחיים שלה,
עד שהיא מתה הרעיון יפה אבל כשאני קראתי זה ממש עצבן אותי.
סוף ספויילרים

וגם הייתי רוצה לדעת מה הגיל של אח שלה מה הבעיה פשוט לכתוב.
אחי בן ה- מה שזה לא יהיה ??
ואיך הוא נראה ואיך היא נראית לא ממש ידעתי איך לדמיין אותה.
וגם טסה התייחסה ממש לא יפה לאבא שלה אני מבינה שהיא חולה בסרטן והיא
רוצה לממש כל רגע אבל זה היה ממש מגעיל איך שהיא התייחסה אליו.
ואדם וטסה ממש לא הבנתי איך במשך שבוע הם מתאהבים והיא
מרגישה מה זאת אהבה זה נשמע ממש לא אמין.
וכל התיאורים המפורטים של מה שהם עושים ביחד איכככ!!.
אני ממש לא רוצה לדעת מה קורה שם במיוחד זה שהוא אוננן לידה איככ זה מגעיל.
אבל הספר בסדר אבל לא הייתי ממליצה עליו לאף אחד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Cookie
Cookie
תמונה של fairy tale
fairy tale
2קוראים|גיל ממוצע27|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אנבת'

אנבת'

חברה מזה 12 שנים
24 ביקורות•54 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת
תמונה של אנבת'
אנבת'
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות24
לייקים שקיבלה54
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה9תרגום (נוער)9ספרות מתורגמת3

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אנבת'

נפץ אותי

נפץ אותי

טהרה מאפי

ביקורת זו תכיל ספוליירים קלים אבל תאמינו לי שזה לא צריך להיות משנה לכם כי הספר הזה הוא ממש גרוע

נפץ אותי מספר על ג'ולייט שיש לה כוח מיוחד מאוד שהוא שהיא יכולה להרוג אנשים בעזרת המגע שלה.

עד לפה נשמע ממש מעניין.

אז זהו שלא.

הספר הזה כל כך מלא בקלישאות משעממות בתיאורים מעצבנים דרמטים ומהכתיבה הכי מפגרת מעצבנת שקיימת בעולם.

זה לא מקורי לעשות את החיתוך הזה בכל משפט שני זה סתם הורס את הרצף של הקריאה וזה שיגע אותי ברמות. וזה הדבר היחיד שמקורי בספר הזה.

אז ג'ולייט היא הגיבורה של הסיפור וברור שהיא תהייה הנערה הכי יפה שקיימת עם עניים ירוקות כחולות ואפילו שהיא הייתה בבידוד במשך מלא זמן היא עדיין נראית כל כך יפה.

וכמובן שיכניסו לה לתא מישהו חתיך בגיל שלה שגם הוא עם עיניים כחולות משגעות ואוי איזה הפתעה הם מכירים אחד את השני מבית הספר, וכל אחד מהם עקב אחרי השני והיו מאוהב בו בסתר! אפילו שלא היו בניהם שום מגע או שיחה. והם מאוהבים אחד בשני גם עכשיו אפילו שהם לא נפגשו במשך ארבע שנים הם עדיין זוכרים אחד את השני ואדם (שהוא זה שבתא איתה) מוכן לעשות הכל למענה. -,-

ומה שהכי עצבן בספר הוא התיאורים הכל כך דרמטים.
כל דבר קטן שקורה ג'ולייט מתארת במשך פסקה שלמה דברים כל כך מפגרים.
הנה לכם דוגמא:

"אני שונאת את האדישות הנרפית של שמש שעסוקה כל כך העצמה שהיא לא שמה לב לשעות האינסופיות שאנחנו שוהים בנוכחותה"

מה זה בכלל אומר ואיך זה קשור לסיפור?

הציטוט כמובן גם ממשיך לירח ועל כמה שהוא חבר נאמן בניגוד לשמש ועוד כל מיני שטויות בסגנון, אבל אני יחסוך לכם לקרוא את השיעמום הזה.

יש עוד הרבה תיאורים בסגנון שפשוט כל כך חסרי הגיון שאין לי מושג מה חשבה לעצמה הסופרת שהיא כתבה אותם.

הסופרת בטח חשבה שאם היא תכניס כמה מטאפורות שלא קשורות בכלל לסיפור קוראים תמימים יחשבו שיש בכלל משמעות לסיפור הזה

יש אפילו עמוד שלם שכתוב בו "אני לא מטורפת " זה פשוט נורא.

ויש את וורנר (הרע של הסיפור) שגולייט כמובן שונאת ורוצה להרוג אותה מהרגע הראשון אפילו שאין לה ממש סיבה.

ויש חלק שבו וורנר רוצה שגולייט תיגע ב וגולייט - שחופרת כל הספר כמה שהיא הייתה רוצה להכאיב לו מסרבת מאיזושהי סיבה לגעת בו מה שממש לא הגיוני אבל רוב הספר מלא בדברים לא הגיוניים.

וברור שהוא גם יהיה חתיך עם עיניים ירוקות מדהימות והוא יהיה גם מאוהב בה בטירוף כי איך אפשר שלא?

ואדם (שלבסוף נהיה החבר שלה) יכול (יחד עם וורנר) להיות היחיד שיכול לגעת בא בלי להפגע ואין שום סיבה שאומרת למה ובמקרה שניהם מאוהבים בה ובמקרה זה יוצר את המשולש האהבה שכל ספר קלישאתי צריך.



הספר הזה כל כך גרוע שבאמת אין לי מושג למה החליטו לתרגם אותו.
במשך כל הסיפור אין טיפת פואנטה או משהו מקורי או קלישאתי ברמות שבא להקיא.

אני חושבת שהספר הזה מזלזל באינטלגנציה של בני נוער והוא באמת בזבוז של זמן.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אנבת'
ירח שבור

ירח שבור

סאלי גרדנר

בהתחלה ממש שנאתי את הספר הזה.
הפרקים היו מוזרים, לא הבנתי שום דבר מהעלילה, והוא עצבן אותי לגמרי.
בערך באמצע הספר התחלתי להתרגל לכל זה, והספר הוא די טוב.
זה ממש לא דומה לשום ספר שקראתי.
אבל זה היה הספר הכי מדכא שיש כי ממש לא ציפיתי לסיפור הזה.
כשקראתי את התקציר אז חשבתי לעצמי:
אהה זה יהיה סיפור על שני ילדים חמודים שמשחקים כדורגל ועף להם הכדור והם מגלים דברים חדשים,
וזה רק 200 עמודים אז זה בטח יהיה עוד ספר קטן ונחמד שכיף לקרוא על ילד דיסלקטי שלא מעריכים אותו ובסוף הוא מראה לכולם כמה הוא חכם.
לא. ממש לא.
זה פשוט ספר אכזרי כל כך הרבה יותר ממשחקי הרעב למרות שהסיפורים שונים לגמרי.

זה ספר טוב אבל לדעתי הוא פשוט היה עצוב מידי..

לפני 10 שנים•
★★★★★
•אנבת'
ארנה 1 - ציידי העבדים

ארנה 1 - ציידי העבדים

מורגן רייס

לפני 11 שנים•אנבת'
השקט והשאל

השקט והשאל

פטריק נס

רוב הספרים השניים בטריולוגיה הם לא הכי טובים והעלילה נמשכת ורוב הפעמים הם מאבדים את הקסם שהיה להם בספר הראשון
אני שמחה להגיד שהשקט והשאל הוא לא אחד מהם.
איכשהו פטריק נס מצליח לכתוב ספר שני בדיוק מרתק ומעניין כמו הספר הראשון.
אני לא יכולה לתאר כמה אני התאהבתי בסדרה הזאת כבר מהחור שברעש הבנתי שזה ספר מיוחד ומדהים ושיש בו משהו מקורי שאין בספרים אחרים שקראתי.
כי כמעט בכל הספרים יש את הטובים ויש את הרעים ויש את הגיבור הראשי שבסופו של דבר צריך להרוג את המנהיג של הרעים ואז הסיפור מסתיים והכל נהיה טוב ככה זה תמיד.
אבל פה אין שחור ולבן יש רע ויש רע פחות ואי אפשר לדעת מי טוב באמת ולהרוג מישהו זה משהו הרבה יותר רציני מסתם ירייה
כשאתה רוצח מישהו אתה לא נשאר אותו הדבר.
יש כל כך הרבה מחשבה מאחורי הספר שאי אפשר שלא לאהוב אותו.
והדמיות כל כך מציאותיות.
דייבי שנחשב אחד מה"רעים" כבר מהספר הראשון כשקוראים את הסיפור רואים איך שהוא לאט לאט משתנה ושכל מה שהוא רוצה זה לרצות את אבא שלו ושיהיה לו חבר להיות איתו ואפילו שהוא התנהג מגעיל הוא בסוף התנצל, בכנות.
איפה עוד שמעתם על דמות רעה שמתנצלת?
שנהפכת להיות דמות אנושית ולא סתם דמות רעה שצריך להלחם בה ולהרוג אותה.
לא יכולתי שלא להזדהות עם הדמויות.
כשטוד היה עצוב אני הייתי עצובה.
כהוא היה עצבני אני התעצבנתי.
כשהוא פחד או כשויולה פחדה פחדתי.
וכשהוא עשה כל כך הרבה טעיות רציתי לצעוק לו שיפסיק כבר ויתחיל להיות חכם יותר.
(כן לפעמים אני לוקחת ספרים קשה מידי).
ואותו דבר גם לויולה כי גם היא עצבנה אותי קצת אבל אני אוותר לה.
ועוד פעם הוא הצליח לגרום לי לבכות כמו ילדה למרות שאני אף פעם לא בוכה מספרים.
ופשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא כי כל פעם רציתי לקרוא עוד פרק ועוד.
ולא הרגשתי שום מריחה או שעמום.
והסגנון כתיבה נשאר מדהים כמו מקודם.
אני אהבתי את הקללות (לך תזדגזג) ואיך שהסגנון כתיבה של טוד שונה מויולה.
כל מה שאני יכולה להגיד שזה אחד מהספרים הכי טובים שקראתי
וכשהספר השלישי יצא זאת תהיה הטריולגיה הכי יפה שקראתי.

אני כבר לא יכולה לחכות לספר השלישי אני מקווה מאוד שהוא יהיה יפה כמו השאר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
החור שברעש

החור שברעש

פטריק נס

ואוו פשוט ואוו.
הלוואי שהספר הזה היה ארוך יותר.
הספר הזה לא דומה לשום ספר אחר שקראתי הוא היה כל כך מעניין ומרתק,כל כמה עמודים קורה משהו חדש.
והדמיות כל כך מציאותיות. טוד לעומת דמויות ראשיות אחרות לא נהפך להיות הגיבור הראשי הבלתי מנוצח כמעט בלי רגש גם לו יש רגשות, גם הוא חושב לפעמים למה כל זה קרה לו, ולמה זה מגיע לו אפשר להזדהות איתו.
הסיפור כל כך מקורי ולא דומה לשום דבר אחר שקראתי אין פה קיטשיות וסיפור אהבה לא הגיוני שתוך יומיים יש בניהם אהבה כל כך חזקה המערכת יחסים ביניהם פשוט אמיתית שני ילדים שפוגשים זה את זה ואני כל כך שמחה שהסופר לא הפך את זה לעוד סיפור אהבה קיטשי.
כל פעם הסיפור מצליח להפתיע אותי מחדש כל פרק משהו אחר קורה לא היה לי שום רגע של שיעמום.
והוא לא סתם סיפור יש בו מסר אני לא רוצה לגלות ספוילרים אבל מי שקרה יבין.
יש כל כך הרבה ציטוטים יפים והוא לא כתוב בשפה גבוהה מידי בדיוק כמו לדעתי כל ספר נוער צריך להראות.
העולם שהם חיים בו הוא מקורי וקשה למצוא טריולוגיות שלא נראות כמו העתק אחד של השני.
ממש התחברתי לכל דמות שהייתה סיפור וזה הפעם הראשונה שממש בכיתי בגלל חלק מסוים (אני לא אגלה יותר מידי)
ובמיוחד אהבתי את זה שבכל פרק יש כותרת אני הייתי שמחה מאוד אם עוד סופרים היו עושים את זה.
בקיצור ספר מדהים הרבה זמן לא קראתי ספר כזה,קשה לי להאמין שמישהו יכול לשנוא ספר כזה.

ולכל אלה שמשווים את הספר הזה למשחקי הרעב החור שברעש נכתב לפני משחקי הרעב ולדעתי הוא גם יותר טוב אז תפסיקו להראות "חכמים" ולהשוות כל טריולוגיה למשחקי הרעב

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
עיר חלולה

עיר חלולה

רנסום ריגס

אחרי הספר הראשון ממש ציפיתי לקרוא את השני.
אני לא כל כך אהבתי את ההתחלה
אני לא אהבתי את המערכת יחסים בין ג'ייקוב לאמה היא פשוט לא נראתה מציאותית הוא פגש אותה לפני שבוע וקצת והוא כבר מאוהב בה כל כך שהוא מוכן לעזוב את המשפחה שלו כדי להיות איתה?? זה נשמע נורמלי.
וג'ייקוב די נעלם בספר השני מה שאהבתי בספר הראשון זה שג'ייקוב סיפר את הסיפור בצורה מצחיקה וזורמת ובחלק הראשון של הסיפור
הכל זה רק הלכנו,עשינו,אכלנו זה ממש עצבן אותי.
והתמונות בספר הראשון אז התמונות היו ממש מוזרות ומעניינות ובספר השני הם היו די רגילות (לפחות בחלק הראשון)
בחלק השני הספר השתפר הרבה יותר הוא נהיה יותר מעניין וזורם.
יותר התחברתי לדמויות וכל הסיפור פשוט השתפר.
והסוף ממש לא ציפיתי לזה
אז אפילו שההתחלה הייתה ממש מעיקה אני חושבת שהחצי השני של הסיפור היה מספיק טוב ומעניין.
וכגמרתי את הסיפור רק רציתי את ההמשך.
אז כל מי שרוצה לקרוא אז ההתחלה די מעצבנת אבל הספר שווה את זה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

רנסום ריגס

מכירים את זה שאתם רואים ספר ומצפים לסיפור שונה לגמרי?
זה בדיוק מה שקרה לי.
בהתחלה די פחדתי לקרוא את הספר בגלל התמונות הממש מלחיצות מאחורה (כן אני די פחדנית).
ואחרי דפדוף בספר זה נראה כמו מין ספר אימה מוזר על מוטציות לפחות זה מה שחשבתי.
זה לא היה אפילו לא קרוב
קודם כל ממש אהבתי את איך שהספר נראה. אהבתי את התמונות ואת איך שהפרקים מסודרים הספר נראה כל כך יפה
ואפילו שזה נשמע מוזר קצת די האמנתי שהתמונות קשורות לסיפור אמיתי (לפחות בהתחלה)
קודם כל אני ממש אהבתי את גייקוב הוא מספר ממש טוב וזה כיף לראות שסוף סוף יש דמות שהיא נחשבת חנון אבל היא לא כמו כל הספרים שיש ילד בלי חברים ששקוע בעולם משלו חלש ואתם יודעים הוא פשוט ילד נורמלי
העלילה הייתה ממש מעניינת ולא היה את תחושה של שעמום, הסיפור די זרם.
והכי חשוב הספר לא דומה או מזכיר ספר אחר, הוא מקורי. וקשה למצוא ספרי פנטזיה שלא נראים כמו חיקוי אחד של השני.
הבעיה היחידה שלי שבערך באמצע הספר יש תחושה של ילדותיות קצת קשה לי להסביר את זה.
ספוילר קטן
וגם לא אהבתי איך מערכת יחסים בין שתי דמויות נראתה לא הגיונית וצפויה מידי.

בקיצור אני חושבת שאם יש עוד מישהו כמוני שפחד לקרוא אז תדעו שזה ספר יפה ששווה קריאה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
הגן הכימי - הקמילה

הגן הכימי - הקמילה

לורן דסטפנו

איך אפשר להתחיל ביקורת לספר כזה?
מכירים את זה שאתם קוראים את התקציר וקוראים את הספר ומצפים לסיפור שונה לגמרי?,
זה מה שקרה לי.
יש דברים כל כך עצובים וחולניים ועם כל הטרילוגיות שקראתי זה במקום הראשון של הזדעזעות ועצב.

נתחיל מהרע~
הספר הרגיש דחוס מידי הוא פשוט הרגיש עמוס.
הוא היה עצוב מידי יותר מידי דברים נוראים שקורים בפרק אחד זה אף פעם לא טוב,
וגם לא נעים לקריאה.
אחרי שגומרים ספר כזה מרגישים רע.

ועכשיו הדברים הטובים~
הוא שונה מכל הטרילוגיות שקראתי (שרובם נשמעות אותו דבר ותעתיק של ספרים קודמים).
וזה טוב כי כמה פעמים אפשר לשמוע את אותו סיפור בצורה שונה.
הכריכה ממש יפה (קשה למצוא ספר טוב עם כריכה יפה מניסיון).
הדמיות מאוד נחמדות ואפשר להתחבר אליהם.
והעלילה די זורמת היא לא יותר מידי משעממת.

הספר היה יכול להיות ספר טוב אם הסופרת הייתה מורידה קצת מהעצב שמרגישים כמעט בכל עמוד.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'
הגן הכימי - קדחת

הגן הכימי - קדחת

לורן דסטפנו

אחרי הספר הראשון שלדעתי היה קצת עצוב ומעיק אבל הסוף הרגיש כאילו הספר השני יתחיל באווירה שונה לגמרי.
כי אחרי הספר הראשון לא יכולתי לדמיין ספר עם ארועיים כאלה מטרידים ועצובים.
אז אחרי עמוד וחצי של שמחה הגיע הזמן לעוד הרבה יותר דברים מזעזעים.
ושאתה חושב שזה לא יכול להחמיר יותר,
זה כן.
והסוף?
אני אפילו לא רוצה לדבר עליו (אפשר לסכם אותו בצעקה חרישית של- אעאעאעאעאעעאעאאע מה לעזאזאל קרה עכשיו??)ץ
אז למה זה ספר טוב?
טוב הדמיות מעניינות העלילה מותחת ותמיד יש איזה רצון לקרוא עודץ
כדי לראות אם זה ישתפר (ספוילר זה לא).
הרעיון ממש יפה וזה לא כמו כל הטרילוגיות האחרות שכל אחת נראית תעתיק של השנייה,
אבל יש בספר כמה דברים שלא הכי נעים לקרוא.
זה ממש לא כמו משחקי הרעב לדעתי בגן הכימי הסיפור גרוע יותר ומאוד עצוב.
אני אהבתי את הספר הוא לא דומה לשום דבר אחר שקראתי.

ספוילר של הסוף
הסוף הזה ממש אבל ממש לא צפוי איך אפשר להגיע למצב הזה??
אני.צריכה.את.הספר.השלישי.עכשיו
ריין כל כך מעצבנת יכולת לברוח! למה לא עשית את זה??
עם נר לא שורפים בית
הסוף הזה מותח כמעט כמו אות אתנה (אולי גרוע יותר)
סוף ספוילר

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אנבת'

ביקורות נוספות על "לפני שאמות"

לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

יש לי חברה מאוד טובה, מגיל 15 אנחנו יחד, כמו אחות נוספת.
עברנו כל כך הרבה ביחד כל אחת בחייה וגם בקשר שלנו: עליות-ירידות, כאבים-שמחות, כעס-השלמה.
באיזשהו שלב קיבלנו החלטה משותפת שבגיל 40 נטוס לפריז נעלה למגדל אייפל ונקפוץ. שיקפצו לנו כולם אנחנו משאירות הכל מאחור.
מי בכלל רוצה להתמודד עם בעיות של גדולים? עם זיקנה, עם אכזבה, עם לבבות שבורים וארנקים ריקים?
מאז אותה החלטה החיים התגלגלו להם, התהפכו איזה פעם או פעמיים, עלינו-לידינו-מאחורינו, איפ איזו התשה.
האם באמת נעשה את זה? יש עוד זמן...
בינתיים זה הפך לבדיחה/הלצה שכזו ומדי פעם נזכרות בחצי חיוך מריר ברעיון שפעם נראה כל כך הגיוני והאנוכיות שבו הייתה מתוקה להפליא.
צירוף המילים 'לפני שאמות' בדרך כלל מתאר איזו התייחסות לתקופת זמן שיש בה בעצם... זמן...
לפני שאמות אני חייבת לבקר בארץ הזו/ חייבת לאכול את זה/ רוצה להיות מסוגלת לומר כל מה שעולה על דעתי.
ולפעמים צירוף המילים הזה מתאר את חוסר הזמן וחייבים להספיק כל-כך הרבה דברים בפרק זמן כל-כך קצר.
'לפני שאמות' נח אצלי על המדף כבר כמה שנים וכל פעם שניגשתי לספרייה לבחור ספר שאקרא עכשיו,
תמיד פסחתי עליו ובלב הבטחתי לו שאחזור אליו כשיהיה לי זמן/ כוח/ או פשוט יכולת הכלה.
כשסוף סוף התחלתי לקרוא הבנתי שאני יוצאת למסע ואני צריכה המון יכולת הכלה, וואו כמה היה קשה, הרגשתי שהמילים עוטפות את לבי ומוחצות אותו.
המסע היה עצוב ומרגש ופתאום מצחיק ויותר מהכל הוא היה אמיתי והעביר תחושה של כנות טהורה, כמה כאב! חדר את כל העצמות שלי ופגע ישר בנשמתי (שעוד לא התאוששה מ"הדרך/ קורמאק מקארת'י").
ג'ני דאונהם לא ייפתה את התמונה, גסיסה היא עסק מכוער, כל-כך הרבה כעס והתחשבנות וזה מסריח וקשה, יש הרבה עצבים והתפרצויות ולא תמיד מתחשבים לפעמים גם על הגוסס כועסים ולעיתים אין את המסוגלות להכיל אותו ולהבין אותו, אלה החיים.
כשאנחנו קוראים ספר לפעמים אנחנו רוצים לראות תמונה אמתית, זה הצורך המציצני שלנו שטבוע בכל אחד מאתנו וזה בסדר, באמת אין טעם להתכחש לזה- זה טבעי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•rainbow
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

ספר למי שיש לו כח לבכות ולצחוק ולאהוב את החיים האלה, כי למה לא, ואם יש לו אותם, אז בואו נחייה אותם במלוא הכנות והעוצמה. ונקרא ספרים יפים, ונדמע גם לפעמים, ונשתמש בכל הפונקציות שהגוף מאפשר לנו, כולל דמעות מתגלגלות על הלחי מקטעים כנים כאלה, כתובים בספר, על ילדה עם עור מקומט וכחולים בכל מיני מקומות מכל מיני טיפולים, ורצונות פשוטים ורצונות גדולים וחלומות, ורשימה שהיא רוצה וחייבת להגשים ולעשות, וחלק היא תספיק וחלק פחות. אבל החיים האלה, כל זמן שיש אותם, בואו ננשום אותם. ונכאב גם כשכואב, ונאסוף מילים. והסוף, אוי הסוף, חווית בפרידה בסוף הספר מטלטלת וכואבת, מודעת ולא מודעת, ומעצימה את הספר כולו. לחיות, ויותר וכאן, ועכשיו. ולהודות לאלוהים על הטוב שזה ועל הבריאות הזו והכח ומשפחה והסביבה ולרצות להספיק עוד. ולעשות. ולהיות.

לפני שנה•
★★★★★
•מירי הופמן
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

וואו, ספר על נערה חולת סרטן שלא מדברת כמו פילוסוף בן חמישים, זה שינוי מרענן!

זה מסוג הספרים שלא הייתי מצפה לקבל ליום ההולדת, ובכל זאת, כמה ימים לאחר שחגגתי 13, הספר הזה הגיע בדואר.
וניסיתי לקרוא אותו, באמת שכן. אבל זה היה כבר בחופשת הקיץ והייתי טרודה בדברים אחרים מכדי להקדיש לספר מחשבה. מאז כבר הספיקה להתחיל שנת לימודים נוספת, ואני הספקתי לקרוא שלושה ספרים נוספים עד שפניתי שוב לספר הזה.

טסה, נערה סופנית שבניגוד להייזל גרייס, לא עומדת להתאהב בנער יפה תואר בעל רגל אחת שידקלם בשבילה את נאומי האהבה הנצחית שלו. למען האמת, היא בעיקר עומדת למות.
אבל לפני זה?
סקס. עוד הערב.

אז היא והחברה הכי טובה שלה, זואי, יוצאות למועדון ומתחילות בציד הגברים. וכן, טסה עושה סקס, עוד באותו הערב. ובסך הכל זה די מאכזב וגורם לכל ההייפ שיש סביב יחסי מין להיות לא מוצדק.

אבל זה לא נגמר כאן. היא מתחילה לעשות רשימה, רשימה של כל הדברים שהיא רוצה - לא, צריכה - לעשות לפני המוות.
לנסות סמים (ולא מהסוג של משככי הכאבים שמעמיסים עליה בכל מקרה), להגיד "כן" לכל דבר למשך יום אחד, לעבור על החוק, לטייל בחו"ל, וזה ממשיך.
טסה מרשה לעצמה להתהלך בעולם הזה כאדם שכבר מת, ורק נמצא שם כדי להעיף מבט שני. היא מטושטשת וגסת רוח ודי מדכאת, רוב הזמן.
אבל היא נאחזת בזואי, ובשכן שלה - אדם, ובאחיה הקטן קאל, ובאביה שתמיד היה שם ואפילו באימה, שעזבה אותה לפני שנים אבל חזרה.

זואי, דרך אגב, היא סטונדטית בקולג' וכנראה הבחורה היחידה שעוד מוכנה לבלות עם טסה, בהתחשב בעובדה שהיא גוססת. למען האמת, היא נוטה להתנהג כמו כלבה רוב הזמן. אבל היא חברה טובה.

ואדם, שאני אוהבת כל כך, שאוהב את טסה כל כך, ודואג לה ולאמא שלו יותר משהוא דואג לעצמו, ויודע להצביע על השמיים ולמנות בשם כל הכוכבים שהוא רואה. אדם, הנער מהבית הסמוך, עם האופנוע ופטריות ההזיה והאכפתיות שלו.

קאל הוא ממזר קטן וחייכני, עם זיקה ורצון להיות קוסם. והוא תמיד מצליח להיות איש שיחה ראוי בשביל טסה.

זה ספר מדכא וסופני, ואני מניחה שבסופו של דבר טוב שלא קראתי אותו ביום ההולדת שלי. אבל זה ספר טוב, בסך הכל.
ונכון שאין כאן בני נוער מאוהבים מכאן ועד סוף העולם, שמדברים על אינסופים שגדולים אחד מן השני ושנכתבו בעיקר כדי שיצטטו אותם בני נוער אחרים, אבל בכל זאת מצאתי כמה קטעים שראויים לציון.

"לפעמים אנשים חושבים שאם אתה חולה אתה נעשה אמיץ ונועז, אבל זה לא נכון בכלל. רוב הזמן אני מרגישה כאילו איזה פסיכופת עוקב אחרי ועומד לירות בי כל רגע."
----
"מה את רוצה, טסה?"
"לעבור על החוק."
"מה?"
"זה הדבר הרביעי ברשימה שלי."
"ואיך את מתכוונת לעשות את זה?"
"חשבתי לרצוח את ראש הממשלה. די מתחשק לי להתחיל מהפכה."
---
"היי, תשמעו," אני אומרת, "למרות שזה ממש מרתק, אנחנו צריכות ללכת עכשיו. אני צריכה לקחת את ההזמנות להלוויה שלי."
זה סותם להן את הפה. פיונה נראית המומה. "באמת?"
"כן." אני אוחזת בזרועה של זואי. "חבל שלא אוכל להיות שם בעצמי - אני אוהבת מסיבות. תסמסו לי אם יש לכן רעיון לאיזה שיר הספד מוצלח!"
---
"מאיפה אתה יודע את כל זה?"
הוא מושך בכתפיו. "מהאינטרנט."
---
הים גורם לי סחרחורת - כנראה שזה קשור לתנועה הבלתי פוסקת שלו ולעובדה שאף אחד לא יוכל לעצור אותו אפילו אם נורא ישתדל.
---
"אולי התופעה הזו מתרחשת רק בסתיו," אומרת זואי. "ואולי זה בגלל הזיהום בים. כל העולם המטורף שלנו גווע. את צריכה להרגיש בת-מזל שאת מסתלקת מכאן."
---
אני קולטת שהחיים עשויים מסדרה של רגעים שכל אחד מהם הוא מסע אל הקץ.
---
"את יודעת כמה זה נורא שאת נעלמת ולא אומרת לאף אחד איפה את?" אומרת אמא.
אני צוחקת, בגלל שהיא בעצמה מומחית ההיעלמויות הגדולה ביותר בכל הזמנים.
---
לפני שישה לילות אמא שלו עמדה על מדרגות הכניסה ובכתה. היא אמרה שהזיקוקים מפחידים אותה. היא שאלה למה הוא משאיר אותה לבד בזמן שהעולם בחוץ נחרב.
---
"אני רוצה שתפסיק, אבא."
"שאפסיק מה?"
"שתפסיק להעמיד פנים שאני אבריא."
---
זה בסדר, טסה, את יכולה ללכת. אנחנו אוהבים אותך. את יכולה ללכת עכשיו."
"למה אתה אומר את זה?"
"אולי היא זקוקה לאישור שלנו שהיא יכולה למות, קאל."
"אני לא רוצה שהיא תמות. אני לא מאשר לה."

לפני 10 שנים•
★★★★★
•Nameless
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

מזמן לא קראתי ספר נהדר שכזה!קראתי את הספר ביומיים ובאמת ממש נהנתי ממנו!ספר סוחף ורגיש!מדובר על בחורה בשם טסה בת 16 היא חולה בסרטן ויודעת שנשארו לה חודשים ספורים לחיות,היא עורכת רשימה של דברים שהיא רוצה להספיק לעשות לפני מותה!ספר מדהים ממליצה מאוד לקרוא!!!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•נדיה
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

ואו, איזה ספר מהמם! אני עדין בשוק ממנו. נראה לי שבחיים לא קראתי ספר כל כך עצוב, שגרם לי גם לבכות בסופו של דבר. טסה היא בחורה מדהימה לדעתי, למרות שהיא חולה בסרטן והסרטן משמיד והורס את גופה מבפנים, היא בכל זאת מנסה לא לאבד תקווה ולהנות מאותם הימים הספורים שנשאר לה לחיות בעולם הזה. אהבתי את הרשימה של טסה, אבל לא את כל המשימות כמובן. אהבתי את זה שטסה רצתה שהוריה ישלימו, ורשמה זאת במשימה 7 במקום הטיול בעולם. אבל הכי אהבתי את משימה 8, שהיתה אהבה. טסה רצתה בסך הכל להרגיש אהובה, חשובה ויקרה למישהו, כמו כל נערה או אישה אחרת בעולם. כל כך שמחתי בשביל טסה כאשר היא פגשה את אדם והם התאהבו, והייתי מאושרת שאדם המשיך לאהוב אותה עד השניה האחרונה של חייה ותמך בה בהכל. בנוסף הזדהתי מאוד עם מחשבותיה של טסה, על כך שהיא תתגעגע לשלג, לעלים, לים ולכל הדברים הקטנים בעולם, שנראים לנו שוליים מפני שאנחנו יכולים לחיות ולראות את כל זה בכל יום ויום שעובר, ולכן אנו לא מעניקים להם חשיבות רבה, כמו טסה.
הספר הזה שינה את נקודת המבט שלי על העולם, ונכנס לי עמוק לתוך הלב.
אני מאוד ממליצה על הספר הזה לכל מי שלא קרא אותו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

יו איזה ספר עצוב , שובר את הלב.
תנסו לדמיין חלילה שאתים חולים במחלה סופנית,ונשאר לכם
כמה חודשים לחיות מה הייתם עושים בתקופה הזואת.
טסה ילדה בת 16 לא נישאר לה זמן רב לחיות.
טסה מכינה לעצמה רשימה מה היא רוצה לעשות לפני מותה,וכמעט מצליחה לעשות הכל ולהתנסות בסמים,להשתולל ברכב של אביה וכל מה
שנערות אחרות מתנסות בנערותם,אבל לה יש זמן מוגבל.
הסוף היה כל כך קשה,קראתי והיה לי דמעות בעיניים.
קיבלתי את הספר במתנה מנדיה חברתי מהסמניה,לכן אני מנצלת את ההזדמנות להגיד לך תודה נדיה על המתנה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

מטרות של סופר כשהוא בא לכתוב ספר על נער/ נערה חולה סרטן:
1) לעורר מודעות
2) מקרה זה או אחר שאירע לו או לקרוב אליו, לעורר הזדהות
3) לרגש
4) יותר קל (בדרך כלל) לכתוב ספר על מישהו במצב של חולה אנוש מאשר ספר עלילתי. סך הכל צריך לכתוב שם כמה שהוא יתגעגע להורים שלו וכמה עצב המוות שלו גורר וכולנו נתחיל לבכות (אני לא באה בקטע של זלזול, מבחינה רגשית זה יותר קשה)
ובגדול, בכלל אין לי בעיה עם זה. ובעיקר בעקבות אירוע משמעותי שקרה לי לפני כמה חודשים וגם באופן כללי, אני בעד לעורר יותר מודעות, לרגש ולעורר הזדהות. ולכן אין לי שום בעיה שסופרים כותבים על חולי סרטן כל עוד הם לא נגררים לקיטש מוחלט.

ג'ני דאונהם מספרת לנו מגוף ראשון על נערה בגיל ההתבגרות, בת 16, בשם טסה, חולת סרטן במצב סופני. היא עומדת לפני החודשים האחרונים בחייה ומודעת לזה. היא מכינה רשימה שמתחילה מעשרה דברים שהיא רוצה לעשות לפני שהיא תמות והולכת ומתארכת במהלך הספר, והראשון בניהם, הוא לא למות בתולה. אנחנו מלווים את טסה בכל רגע מהחודשים האחרונים בחייה בהם היא מנסה להגשים את הרשימה לקראת הסוף הידוע מראש.

הרעיון כשלעצמו הוא טוב. הוא מעניין, חזק ועוצמתי. אבל דאונהם פורשת את הסיפור דרך כתיבה כל כך שטחית, סיפור שמלא ביותר מידי קיטש (גם לנוכח הנסיבות) ומעט בלתי אמין שאפשר להרגיש בזיוף לאורך כל אורכו. התחושה שעוברת היא מאולצת, שהסופרת התחילה וכל כך מיהרה לגמור את הסיפור שהיא פשוט רצה, העלילה שטחית וחסרת הבעה מלבד הקלישאות הרגילות. היא לא באמת נכנסת אליך, היא לא עמוקה, היא לא חודרת מספיק, בנאלית וחוזרת על עצמה.

ולמה בכל זאת אפשר?
הספר, למרות הכל, קריא. השפה קלילה ועוברת. העלילה לא מסובכת מידי וקל לעקוב אחריה. יהיה קל להרבה אנשים להתחבר, כי זה בכל זאת זה ספר על חולה סרטן צעירה שקל להתרגש ממנו. כי בכל זאת מדובר בגיבורה צעירה שעומדת למות בגיל כל כך מוקדם וזה לא צודק.
וגם: הספר עורר בי שאלה. למה עכשיו ולא קודם?
כל הדברים שטסה כתבה ברשימה שלה הם בגדר האפשרי. אז למה היא לא ניסתה להשיג אותם יותר מוקדם, עוד כשלא חלתה או לפחות שהמחלה שלה לא עמדה על מצב סופני כל כך? למה רק ברגעים האחרונים?
והחלטתי שזה המסר שאני לוקחת מהספר: לא לחכות לרגע האחרון. להגשים את החלומות שלי עכשיו, או לפחות לנסות (גם אם זאת קלישאה) ולא לחכות שיהיה מאוחר מידי.

*

בסך הכל, לא חובה. ממש לא. פגשתי בספרים טובים יותר וטובים פחות. אם אתם רוצים ספר על סרטן, תקחו ספר אחר. מבחינתי לפחות, יכלו לכתוב את הסיפור הזה טוב הרבה יותר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אריאל
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

אני לא מאלו שלא מסיימים ספרים, אבל אני חייבת להודות שהספר הזה גרם לי לרצות. אבל סיימתי בכל זאת, אז מגיע לי על זה צל"ש או משהו בסגנון.

אני לא הולכת להסביר מה קרה בספר, אני אקצר את זה ככה - התקציר הוא כזה שגורם לך לרצות לקרוא את הספר והספר גורם לך להתחרט על כל רגע.

אוקיי, בוא נדבר על מה היה טוב בספר. הוא היה קליל. למה זה לא טוב? כי הספר הזה היה על סרטן. והוא היה קישטי ומאולץ. זה כאילו, אני כל כך מאלו שמתרגשים מסוג הספרים האלו, אבל הספר הזה היה פשוט... פתטי.

אני לא יכולה להצביע על משפט שגרם לי לחשוב פעם נוספת על הקריאה של הספר, אבל מתישהו הגעתי למצב שפשוט... רציתי לגמור עם זה.

זה הרגיש לי כאילו אני היחידה שחושבת שהספר הזה בזבז לי את הזמן, זה הרגיש לי כמו חיקוי עלוב לאשמת הכוכבים. אהבתי את זה שהיא לא הייתה פילוסופית במשך כל הספר, היא הייתה מציאותית בכל הקטע של, "יש לי סרטן, אני הולכת למות, פאק אוף." זה היה גם מובן, והקטע של הרשימה היה די מגניב, הוא הזכיר לי ספר חמוד שקראתי פעם. אבל כשקראתי את הספר לא הרגשתי כאילו אני מרחמת עליה, הרגשתי כאילו אני נמצאת במין תצפית מעליה ומנסה להבין מתי היא תתבגר.

הקטע הוא שהיא לא, זה דפוק להיות חולה בסרטן; אבל הקטע הוא שהיא פשוט גרמה לזה להרגיש כאילו זה מין שפעת או הצטננות, משהו קטן כזה שיעבור. היא מושפעת מזואי, היא כאילו יודעת מה היא רוצה אבל משנה את דעתה כל רגע. היא כועסת על זואי, היא אוהבת אותה. אדם פגע בה, אבל היא ממש מחבבת אותו. כאילו, יש דברים מובנים שכן נראו לי הגיוניים, אבל רוב הספר היה נראה לי כאילו הסופרת לקחה את הדמות והייתה כזה, "מממ... אין לי מושג מה אני רוצה שהיא תעשה אז אני פשוט אזרום עם זה."

והיו פרטים שלמים שלא הבנתי שרק אחרי מלא זמן הבנתי אותם, כמו הגיל של קאל או המראה החיצוני שלה, שלגביו אני עדיין לא בטוחה. זה היה מין ספר כזה עם מלא רמזים מוסתרים שהייתי אמורה לחבר בשביל לקבל את המסקנה הסופית.

אין לי מושג אפילו איך לסכם ספר כזה חוץ מהתסכול שהרגשתי לאורך הזמן שקראתי אותו. אני פשוט אמליץ לכם להימנע ממנו.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ליז
לפני שאמות

לפני שאמות

ג'ני דאונהם

הספר הזה הוא אמיתי מאוד, עם סיפור שקשה להאמין שיכול לקרות. הוא מספר על נערה שלא חולמת ללמוד בקולג' או להתחתן או ללדת ילדים- אלא להיות בחיים עד יום הולדתה. נערה שמבינה שהדבר היחיד שנותר לה לעשות- עכשיו כששלחו אותה הביתה למות- הוא לחיות.

עכשיו- מהאנשים שקוראים את הביקורת הזאת, כמה מכם עושים באמת את מה שהם רוצים? אולי יש לאחת מכם חלום ללמוד ציור. או למישהו אחר מכם לקפוץ בנג'י. אבל הרוב לא יעשו את זה. למה? כי זה ילדותי. כי זה יקר. כי מה אחרים יחשבו על זה. כי אין זמן לזה. תירוצים, תירוצים, תירוצים.

לטסה סקוט אין תירוצים. כמו שהיא יודעת, אי אפשר להעניש מישהי גוססת. ואין לה זמן לחשוב מה אחרים חושבים עליה או איך זה ישפיע על העתיד- כי העתיד כבר ידוע לה. ולכן היא מכינה רשימה- כותבת אותה על הקירות, מספרת עליה לחברתה ולהוריה וברדיו ולכל מי רק מוכן לשמוע- רשימה שבה עשרת הדברים שהיא חייבת- אבל חייבת! לעשות לפני שהיא מתה. סקס. סמים. לעבור על החוק. להגיד "כן" לכל דבר למשך יום אחד.

אבל ככל שהיא מספיקה לעשות יותר ויותר דברים, כך מתחוור לה כמה עוד דברים יש לעשות, אפילו הפשוטים ביותר. לשתות תה. להביט בציפורים. לשמוע מוזיקה.

טסה סקוט vs הזמן.

הספר הזה גורם לי לרצות לחיות. להביט בשמיים ולחייך וליהנות מהדברים הכי פשוטים בחיים. הוא גרם לי לשים לב לכל היופי שיש בעולם הזה, ולרצות עוד ועוד ממנו.

אממה. הספר הזה לא מושלם. קודם כל, הוא כתוב בשפה נמוכה ובפונט של ספרי ילדים, לא נוער.
דבר שני, הספר הזה גס מדי לטעמי בשביל ספר נוער. למרות שיודעים למה נכנסים (בכל זאת כתוב שהיא תעשה סקס על הכריכה האחורית), הייתי מאושרת יותר אם הסופרת הייתה חוסכת מאיתנו כמה קטעים.

מלבד זאת, זהו ספר טוב. לא ספר מופת, אך בהחלט מעורר מחשבה עם עלילה טובה וכתיבה זורמת.

אז מה לקחתי מהספר הזה?
לחיות, בלי קשר למתי אמות.
להתפעל מהחיים ומהדברים הקטנים.
לאהוב בלי גבול.
ולא לדפוק חשבון לאף אחד.

לפני 10 שנים•BookLover
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
לפני שאמות

לפני שאמות

מאת ג'ני דאונהם

הביקורת של אנבת'

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של אנבת'
דירוג
5.0
לפני 12 שנים

“לפני שבועיים הסתכלתי על בני בן השנה וניסיתי לדמיין כיצד הוא יראה כשיהיה בן 10, ואח"כ בן 30 ואח"כ 50.”

12/38
ביקורות על לפני שאמות
הבאה
דנה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“מקסים, עצוב ונוגע ללב. אהבתי במיוחד את התאור המציאותי והאנושי של ההתמודדות של אביה של טסה עם מחלתה”