ביקורת ספרותית על לפני שאמות מאת ג'ני דאונהם
ספר טוב

---

וואו, ספר על נערה חולת סרטן שלא מדברת כמו פילוסוף בן חמישים, זה שינוי מרענן!

זה מסוג הספרים שלא הייתי מצפה לקבל ליום ההולדת, ובכל זאת, כמה ימים לאחר שחגגתי 13, הספר הזה הגיע בדואר.
וניסיתי לקרוא אותו, באמת שכן. אבל זה היה כבר בחופשת הקיץ והייתי טרודה בדברים אחרים מכדי להקדיש לספר מחשבה. מאז כבר הספיקה להתחיל שנת לימודים נוספת, ואני הספקתי לקרוא שלושה ספרים נוספים עד שפניתי שוב לספר הזה.

טסה, נערה סופנית שבניגוד להייזל גרייס, לא עומדת להתאהב בנער יפה תואר בעל רגל אחת שידקלם בשבילה את נאומי האהבה הנצחית שלו. למען האמת, היא בעיקר עומדת למות.
אבל לפני זה?
סקס. עוד הערב.

אז היא והחברה הכי טובה שלה, זואי, יוצאות למועדון ומתחילות בציד הגברים. וכן, טסה עושה סקס, עוד באותו הערב. ובסך הכל זה די מאכזב וגורם לכל ההייפ שיש סביב יחסי מין להיות לא מוצדק.

אבל זה לא נגמר כאן. היא מתחילה לעשות רשימה, רשימה של כל הדברים שהיא רוצה - לא, צריכה - לעשות לפני המוות.
לנסות סמים (ולא מהסוג של משככי הכאבים שמעמיסים עליה בכל מקרה), להגיד "כן" לכל דבר למשך יום אחד, לעבור על החוק, לטייל בחו"ל, וזה ממשיך.
טסה מרשה לעצמה להתהלך בעולם הזה כאדם שכבר מת, ורק נמצא שם כדי להעיף מבט שני. היא מטושטשת וגסת רוח ודי מדכאת, רוב הזמן.
אבל היא נאחזת בזואי, ובשכן שלה - אדם, ובאחיה הקטן קאל, ובאביה שתמיד היה שם ואפילו באימה, שעזבה אותה לפני שנים אבל חזרה.

זואי, דרך אגב, היא סטונדטית בקולג' וכנראה הבחורה היחידה שעוד מוכנה לבלות עם טסה, בהתחשב בעובדה שהיא גוססת. למען האמת, היא נוטה להתנהג כמו כלבה רוב הזמן. אבל היא חברה טובה.

ואדם, שאני אוהבת כל כך, שאוהב את טסה כל כך, ודואג לה ולאמא שלו יותר משהוא דואג לעצמו, ויודע להצביע על השמיים ולמנות בשם כל הכוכבים שהוא רואה. אדם, הנער מהבית הסמוך, עם האופנוע ופטריות ההזיה והאכפתיות שלו.

קאל הוא ממזר קטן וחייכני, עם זיקה ורצון להיות קוסם. והוא תמיד מצליח להיות איש שיחה ראוי בשביל טסה.

זה ספר מדכא וסופני, ואני מניחה שבסופו של דבר טוב שלא קראתי אותו ביום ההולדת שלי. אבל זה ספר טוב, בסך הכל.
ונכון שאין כאן בני נוער מאוהבים מכאן ועד סוף העולם, שמדברים על אינסופים שגדולים אחד מן השני ושנכתבו בעיקר כדי שיצטטו אותם בני נוער אחרים, אבל בכל זאת מצאתי כמה קטעים שראויים לציון.

"לפעמים אנשים חושבים שאם אתה חולה אתה נעשה אמיץ ונועז, אבל זה לא נכון בכלל. רוב הזמן אני מרגישה כאילו איזה פסיכופת עוקב אחרי ועומד לירות בי כל רגע."
----
"מה את רוצה, טסה?"
"לעבור על החוק."
"מה?"
"זה הדבר הרביעי ברשימה שלי."
"ואיך את מתכוונת לעשות את זה?"
"חשבתי לרצוח את ראש הממשלה. די מתחשק לי להתחיל מהפכה."
---
"היי, תשמעו," אני אומרת, "למרות שזה ממש מרתק, אנחנו צריכות ללכת עכשיו. אני צריכה לקחת את ההזמנות להלוויה שלי."
זה סותם להן את הפה. פיונה נראית המומה. "באמת?"
"כן." אני אוחזת בזרועה של זואי. "חבל שלא אוכל להיות שם בעצמי - אני אוהבת מסיבות. תסמסו לי אם יש לכן רעיון לאיזה שיר הספד מוצלח!"
---
"מאיפה אתה יודע את כל זה?"
הוא מושך בכתפיו. "מהאינטרנט."
---
הים גורם לי סחרחורת - כנראה שזה קשור לתנועה הבלתי פוסקת שלו ולעובדה שאף אחד לא יוכל לעצור אותו אפילו אם נורא ישתדל.
---
"אולי התופעה הזו מתרחשת רק בסתיו," אומרת זואי. "ואולי זה בגלל הזיהום בים. כל העולם המטורף שלנו גווע. את צריכה להרגיש בת-מזל שאת מסתלקת מכאן."
---
אני קולטת שהחיים עשויים מסדרה של רגעים שכל אחד מהם הוא מסע אל הקץ.
---
"את יודעת כמה זה נורא שאת נעלמת ולא אומרת לאף אחד איפה את?" אומרת אמא.
אני צוחקת, בגלל שהיא בעצמה מומחית ההיעלמויות הגדולה ביותר בכל הזמנים.
---
לפני שישה לילות אמא שלו עמדה על מדרגות הכניסה ובכתה. היא אמרה שהזיקוקים מפחידים אותה. היא שאלה למה הוא משאיר אותה לבד בזמן שהעולם בחוץ נחרב.
---
"אני רוצה שתפסיק, אבא."
"שאפסיק מה?"
"שתפסיק להעמיד פנים שאני אבריא."
---
זה בסדר, טסה, את יכולה ללכת. אנחנו אוהבים אותך. את יכולה ללכת עכשיו."
"למה אתה אומר את זה?"
"אולי היא זקוקה לאישור שלנו שהיא יכולה למות, קאל."
"אני לא רוצה שהיא תמות. אני לא מאשר לה."

» ביקורות נוספות של Nameless
» ביקורות נוספות על לפני שאמות