ביקורת ספרותית על תבונה ורגישות (1986) מאת ג'יין אוסטן

---

ספר מקסים, כמו תמיד, כיף לצלול למאה אחרת יחד עם ג׳יין אוסטן, וכרגיל חוזרת על המלצתי למי שיכול לקרוא בשפת המקור, הדיאלוגים שלה מעולים ותמיד משהו הולך לאיבוד בתרגום. הספר מתאר את קורותיהן של שתי אחיות, כאן, כמו גם ב״גאווה ודעה קדומה״ אנו רואים את חשיבות המעגל המשפחתי, כאשר האחיות מאד קרובות אחת לשנייה ומשמשות כחברות הכי טובות, הספר מתחיל בצורה מאד עצובה, כאשר אב המשפחה נפטר ולכן, היות ונשים אז לא יכלו לרשת הן בעצם מנושלות מהבית בו גדלו ונאלצות לראות את אחיהן ואשתו עוברים אליו בעוד הן ירדו במעמדן ועוברות לקוטג׳ כפרי וצנוע, היה לי עצוב לראות את החוסר רגישות של אשתו של האח, אשר כאשה, ודאי ידעה שגם לה צפויה סכנה דומה אם בעלה ימות.
חייהן של הנשים בכפר מתוארים כאינספור מפגשים חברתיים, כרגיל מדגישה אוסטן את חשיבות המפגשים האלה גם אם לא נהנים מכל החברים, ותמיד מדהים אותי לקרוא את סצינות ״המריבה״ איך היא כותבת אותם באיפוק אנגלי כאשר הדמויות מנומסות אחת לשנייה גם כשהן פגועות ומעוצבנות! לגמרי השפה האנגלית במיטבה :-)

~ספויילר~ בקריאת הספר, מאד התבאסתי מווילובי, אהבתי שבסוף הוא הביע חרטה אבל לא מספיק, כי אמנם הוא הביע חרטה על הנעשה עם מריאן אך לא על כך שהכניס בחורה להיריון הוא כלל לא הכיר בכך ולכן דמותו נשארה מוכתמת, אך יחד עם זאת הרגשתי שמריאן וברנדון זה סוג של פשרה מצידה, למרות שאני מניחה שניתן לראות את זה כך שהאהבה שלה לוילובי הייתה מלאת תשוקה לעומת האהבה לברנדון שבאה ממקום בוגר יותר (למרות שלא יותר מידי בוגר בכל זאת הנובלה מסתיימת כשהיא בת 19 והוא 38 צורם משהו לאוזניים עכשוויות).
גם לדמות של אדוארד פחות התחברתי, הוא די בוק, מה שאמנם מתאים לאלינור, אבל בסופו של דבר הוא בניגוד לווילובי, לא ממש התנצל, ההתנצלות היתה רפה, ואחרי הכל הוא השלה את אלינור הרבה זמן בנורלנד פארק בעוד הוא מאורס לאחרת 4 שנים תמימות שלא לדבר על כך שהוא אף היה מתחתן איתה מתוך כבוד להבטחתו אם לא הייתה זאת היא שהעדיפה את אחיו עקב כספו.

בסופו של דבר, יכולה להמליץ בחום כתוספת לקריאה, כמובן לא כתחליף על הסדרה של הבי.בי.סי , הדמויות הגבריות שם יותר עגולות וניתן כך יותר לחבב אותן. מה שכן, חלק מהדיאלוגים עברו מודרניזציה וזה פחות משתלב, אבל סה״כ סדרה מעולה לספר מעולה.

» ביקורות נוספות של talula
» ביקורות נוספות על תבונה ורגישות (1986)