ביקורת ספרותית על תבונה ורגישות (1986) מאת ג'יין אוסטן

---

תרגום מחדש של תבונה ורגישות, יצירה של גין אוסטן (הנה כבר למדתי משהו, אוסטן ולא אוסטין) נראה מעשה משונה למדי למעלה ממאתיים שנה לאחר צאת המקור. מה לחברה הישראלית שלאחר “המחאה החברתית” ולגיבוריה של אוסטן, מה למתרגם השייך לציבור הדתי לאומי ולרומנים רומנטיים? מסתבר שהרבה יותר ממה שחושבים.

אנגליה של ראשית המאה ה-19 הינה חברה רבת מעמדים. עם חלוקות ברורות לעשירונים, כל אחד יודע היטב את מקומו ומעמדו, וכולם כמובן שואפים להתקדם טיפה למעלה. גיבוריה של גין אוסטן, כמוה עצמה, שייכים למעמד האצולה הזוטר. אולי נקרא לו העשירון התחתון של העשירון העליון. אלו הם אנשים שקשורים לאצולה, אולם בפועל הם עניים למדי, חסרי הכנסות משמעותיות או אחוזות, ונאלצים לסמוך על קרובי משפחה עשירים מהם ולעיתים לחיות על חשבונם ועל טוב ליבם. שתי דרכים עומדות בפניהם לשפר את הכנסתם: להתחתן עם כסף או לרשת כסף. למרות שאין להם כמעט הכנסות בעצמם, עבודה היא מילה גסה עבורם והם לא יוותרו כלל על שפע הגינונים המתחייבים ממעמד האצולה.

שתי גיבורות הסיפור הן אלינור ומריאן בנותיה של גברת דשווד שזה אך התאלמנה מבעלה וגילתה כי כמעט ואין לה ירושה וכי עליה לעזוב את האחוזה בה גרה (שהועברה בירושה לבנו מנישואי הראשונים של בעלה ולמעשה לנכדו). המשפחה עוברת לדרום מערב אנגליה, לבית קטן באחוזה של קרוב משפחה אמיד יותר הפורש עליהם חסות ובנות המשפחה נפגשות עם גברים ותהליכי החיזור מתחילים.

אלינור הבכורה היא השכלתנית והחושבת השמה את השכל לפני הרגש ואילו מריאן, רגשנית יתר על המידה. ראו את הציטוט היפה הבא:

קשה להחמיץ את הטון האירוני המלווה את אלינור ואת ההתפעלות הרומנטית של מריאן. אלינור ומריאן מחפשות אחר אהבה הראויה להן, לעיתים לפי התבונה ולעיתים לפי הרגש. לא מעט קונפליקטים מתקיימים בין השניים. לא כל האדונים הינם ג’נטלמנים העומדים במילותיהם, דודות זקנות בוחשות בקדרה, “נשמות טובות” טורחות להפיץ רכילויות מרושעות או להפעיל נצלנות ולעיתים אף סחטנות – ממשית ורגשית. שתי הגיבורות שלנו נתקלות בקשיים מרובים כל אחת. הסוף כמובן טוב אבל לא לפני שכמויות אדירות של דמעות ייזלו מעיני הגיבורות.

תרגום הספר הינו סיפור מעניין לא פחות. לספר יצאו שני תרגומים בשנות השמונים. מעבר לצורך ברענון התרגום עקב שינויי שפה, אי דיוקים מדובר בחלום (או ג’וק או שריטה) של שי סנדיק,שיצר לדרך בפרויקט מימון המונים. התרגום מדויק למדי ומצליח להתגבר על חסמים בבהירות הנובעים מהצורך להכיר את מבנה האצולה הבריטי, שמות שחוזרים על עצמם (העלמה דשווד מתייחס לשלוש נשים שונות והגברת דשווד לשניים וכו’), כינויים לשמות (ננסי הינו כינוי לאן), מושגי הכנסות לא ברורים (יש הכנסות, יש ריביות, יש קצבאות, יש מיסים) ועוד. לספר צורפה מפה קטנה של האיזור ואחרית דבר שנכתבה במיוחד מאת ד”ר מרי ברואר. הספר מומלץ לכולם ואנו מאחלים לשי סנדיק הצלחה רבה בתרגום יצירות נוספות.

הסקירה המלאה מתפרסמת באתר שבוע הספר תבונה ורגישות

» ביקורות נוספות של גדי.
» ביקורות נוספות על תבונה ורגישות (1986)