ביקורת ספרותית על הזמיר מאת כריסטין האנה
ספר מעולה

---

ספר מעולה, הקריאה לא פשוטה בלשון המעטה ומטלטלת מאד, אך גם חשובה מעין כמוה. כיהודים, למדנו בבי״ס ובסביבתנו בעיקר על השואה, פחות הושם דגש על מה קרה לאזרחים בזמן המלחמה, כמו בספר ״פרש הברונזה״ שדן במצור על לנינגרד והרעב הנוראי ששרר, גם פה נדהמתי מחדש לקרוא עוד נדבך על חיי האזרחים, הפעם בצרפת הכבושה.
יש משהו מאד מעניין ברעיון הזה, גרמניה נלחמה בצרפת והצרפתים לא המשיכו להילחם אלא פשוט נכנעו לתנאים מסוימים עם הגרמנים, נוצר ״אזור חופשי״ בו שלטה ממשלת וישי, ממשלת בובות, ואזור כבוש. ההיגיון אומר שאם הם כבר נכנעו, אז שהגרמנים פשוט ישלטו שם וזהו, אבל כמובן שהכיבוש יצר הרבה יותר מזה, מעבר לנושא היהודים שגם מדובר בהרחבה בספר, על גירוש יהודי צרפת למחנות ריכוז, מדובר גם רבות על התאכזרות לאזרחים, בדברים בסיסיים כמו אוכל, הובלטה המון העובדה שהגרמנים יושבים בבתי קפה, שותים יין ואוכלים אוכל טוב ונהנים מהחיים, בעוד האזרחים הצרפתים אוכלים בקושי מקיצוב לחם יבש, וגם זה אחרי שעמדו בתורים שעות.
גם הועלה נושא מעניין של הגרמני הטוב, דמותו של בק החייל שלא עמד מנגד והיה אקטיבי ועזר לויאן (בלי להרחיב יותר מידי), לעומת דמותו של הקצין השני שפשוט הרגיש שהצרפתים צריכים לשרת אותו ולא בזבז אף הזדמנות להראות שהוא נשגב מהם והם לא ראויים לכלום, את האוכל שהשאיר זרק לתרנגולות, כדי שחלילה ויאן וילדיה לא יאכלו...
הספר הזה עורר בי המון רגשות, האווירה הנוראית ששרתה אז בצרפת, המחסור והרעב, אלה ששיתפו פעולה בשביל עוד פיסת לחם, כל זה רק מבליט עד כמה היה קשה להתנגד, כשאתה רק מנסה לשרוד, ועד כמה גיבורים אלה שכן התנגדו, למרות ששרו בחרפת רעב ובפחד נוראי.
לסיכום, ספר לחלוטין לא פשוט, אבל חשוב, מראה את תרומת הנשים למלחמה, נושא שלא מספיק מדברים עליו, את ההתנגדות שלהן לכיבוש ומראה כמה רחוק יכולה ללכת אהבה של אם לילדיה.

מפה ספויילרים+++
נקרע לי הלב כשדניאל (ארי) נלקח מויאן לדודים בארה״ב, זה היה נוראי, ככה לקחת אותו בלי הכנה באפס זמן מהבית היחיד אותו הוא מכיר, למדינה זרה שהוא אפילו לא יודע את השפה....לחלוטין לא בטוחה שזה היה המעשה הנכון, בטח לא ככה, שגם אמרו לו לשכוח אותם ולא רצו שיהיה לו שום קשר עם הנשים שסיכנו את חייהן בשבילו.
היה רגע שהתחלתי לחשוד שהמספרת היא ויאן, כי לא התאים לי התיאור שלה שהיא נעשתה מאד פסיבית בחייה בארה״ב, ואז כשגיליתי שזאת אכן ויאן ושאיזבל לא שרדה, נשבר לי הלב שוב, שאביה הקריב את עצמו למענה והיא שרדה את המחנות אבל מתה ממה שהם עשו לה....שמחתתי שהספיקה לראות את ויאן וסופי..גם על סופי כאבתי מאד שמתה בגיל צעיר מסרטן ובכלל, לחשוב על חיה של ויאן בארה״ב שבנה בכלל לא ידע כלום על צרפת, בטח היה קשה מאד

» ביקורות נוספות של talula
» ביקורות נוספות על הזמיר