“וואו כמה נהניתי מהספר!!! בחרתי אותו לקראת יום כיפור כי השם קרץ לי ונשמע מתאים לתקופה ואחרי שני ספרים של פרדריק בקמן שקראתי בעבר סמכתי עליו שיספק את הסחורה. ואיזה כיף שהוא לא איכזב! למרות שהיו פה ושם מריחות (באמת שממש טיפה) נהניתי מכל רגע, התרגשתי וצחקתי בקול ולקראת הסוף ממש לא רציתי שייגמר. העלילה משלבת תובנות חכמות על החיים לצד הומור שחור וההבנה שאתה יכול להעביר חיים שלמים בלי להכיר באמת את מי שנמצא לך מתחת לאף והכי חשוב כמובן, שאף פעם לא מאוחר לבקש סליחה. והכי חשוב, יש לגיבורה חיבה גדולה להארי פוטר שמוזכר שוב ושוב :) קניתי את הספר ביריד במסגרת אירועי שבוע הספר בספריה העירונית ושם סיווגו אותו כנוער בוגר אך אני לא בהכרח מסכים. למרות שעברתי מזמן את הגיל הזה, ממש נהניתי מהספר והייתי מגדיר אותו כאגדה למבוגרים צעירים בנפשם. אם לא הייתי מספיק ברור, מומלץ בחום רב! הספר הבא של הסופר "בריט-מארי הייתה כאן" (שזו אגב דמות שגם מככבת בספר הזה ואיזה כיף שהיא זוכה בצדק רב לספר משלה) ממתין על המדף באופן מתורבת לתורו שיגיע בקרוב מאוד בע"ה :)”

“הספר הזה הוא לא "איש ושמו אובה", אבל הוא בהחלט חמוד וחינני. ספר שכתוב מנקודת המבט של ילדה בת שבע, סליחה... כמעט שמונה כמובן, מראה לך זווית ראייה שונה. את הדברים שרואים מגובה מטר עשרים לא רואים משם וכך הפגמים הקטנים והמציקים של המבוגרים נפרשים במלוא הגיחוך. זה מכור לקפה, זו אופה עוגיות כל הזמן ואחר עסוק בריצה ובחטיפי חלבון. לכאורה, דמויות חד מימדיות וחסרות עומק, אך ממש לא - כי אם נקשיב לאלזה, אבל באמת נקשיב, אז נראה שזו שאופה עוגיות היא פשוט אדם טוב ולבבי, וזה שרץ - מצליח להגיע למקום בו צריכים אותו וכו'. כאשר הספר נכתב דרך עיניה של ילדה בת שבע, סליחה... כמעט שמונה, צריך ללמוד לקרוא קצת בין השורות. אלזה היא ילדה מחוננת כמעט בת שמונה שיום בהיר אחד מאבדת את סבתה למחלה. הסבתא, שהייתה האדם הקרוב ביותר לאלזה, חברתה היחידה, לא עוזבת את נכדתה גם לאחר המוות. היא שולחת את אלזה למסע קסום בארץ הדמדומים - ארץ אגדות מיוחדת שנבראה במיוחד לילדים מיוחדים - בוגרים מדי לגילם, ציניים או פגועים וגם לכמה מבוגרים שמבינים עניין. במהלך המסע אלזה מכירה חברים חדשים, חווה רגעי אושר ואובדן ומתמודדת איתם בדרך שאופיינית לילדה בת שבע, סליחה... בת כמעט שמונה הכי חכמה בעולם. בספר הזה מכירים בפעם ראשונה גם את בריט מארי - השכנה המעצבנת של אלזה וגיבורת הספר הנוסף של בקמן, "בריט מארי הייתה כאן". אני חייבת להגיד, כי על אף היותה אישה נרגנת ומעצבנת לכל הדעות - היא אחת הדמויות האהובות עלי ביותר בסרט, כי בכל זאת "אנחנו הרי לא ברבריים..." לדעתי סדר קריאה של ספריו של בקמן אמור להיות להלן: סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה בריט מארי הייתה כאן ואז משאירים את הטוב ביותר לסוף: איש ושמו אובה”

“ספר מקסים ומלא דמיון ומחשבה. אלסה, עוד לא בת שמונה (ונוהגת להזכיר את זה הרבה), היא ילדה מקסימה ומיוחדת שמגלה יותר מידי על החיים ומצליחה להתמודד עם הכל. סבתא של אלסה אולי מתה (כמו שגם כתוב בתקציר), אבל היא מלווה אותה לאורך כל הספר ואלסה ממשיכה לזכור ולהזכיר אותה. סבתא שלה יצרה לה עולם מלא דמיון ואגדות, כדי לעזור לה להתמודד עם כל הקשיים שילדה בגיל הזה לא באמת צריכה לחוות, ובספר העולם מתקשר ומתחבר למציאות ואלסה מבינה מאיפה סבתה ביססה את כל הסיפורים. ספר מומלץ ויפה שמציג סוגים שונים של אנשים ואת דרכי ההתמודדויות שלהם עם העולם.”

“שמחתי מאוד כשראיתי את הספר הזה בספרייה, ומיד החלטתי לשאול אותו, כיוון שנהניתי מהתוכן ומאופן הכתיבה של ספרו הקודם של אותו מחבר (איש ושמו אובה). מהר מאוד התאכזבתי. זהו ספר רדוד וטיפשי, כתוב בצורה ילדותית (אם כי הוא רצוף קללות) וגם התוכן שלו ילדותי לגמרי. יש בו סיפורים משמימים על ממלכות דמיוניות. כל הדמויות בספר הן שטוחות, חד מימדיות ובעלות אובססיה: גבר אחד מבשל ביצים כל הזמן, השני רק מכין קפה, השלישית אופה עוגיות כל היום והאחרת מברישה פירורים בלתי נראים מעל בגדיה. הצלחתי איכשהו לקרוא אותו עד סופו (אם כי דילגתי על קטעים רבים ומיותרים) רק כי לא היה לי ספר אחר לקרוא באותו הזמן.”

“וואו כמה נהניתי מהספר!!! בחרתי אותו לקראת יום כיפור כי השם קרץ לי ונשמע מתאים לתקופה ואחרי שני ספרים של פרדריק בקמן שקראתי בעבר סמכתי עליו שיספק את הסחורה. ואיזה כיף שהוא לא איכזב! למרות שהיו פה ושם מריחות (באמת שממש טיפה) נהניתי מכל רגע, התרגשתי וצחקתי בקול ולקראת הסוף ממש לא רציתי שייגמר. העלילה משלבת תובנות חכמות על החיים לצד הומור שחור וההבנה שאתה יכול להעביר חיים שלמים בלי להכיר באמת את מי שנמצא לך מתחת לאף והכי חשוב כמובן, שאף פעם לא מאוחר לבקש סליחה. והכי חשוב, יש לגיבורה חיבה גדולה להארי פוטר שמוזכר שוב ושוב :) קניתי את הספר ביריד במסגרת אירועי שבוע הספר בספריה העירונית ושם סיווגו אותו כנוער בוגר אך אני לא בהכרח מסכים. למרות שעברתי מזמן את הגיל הזה, ממש נהניתי מהספר והייתי מגדיר אותו כאגדה למבוגרים צעירים בנפשם. אם לא הייתי מספיק ברור, מומלץ בחום רב! הספר הבא של הסופר "בריט-מארי הייתה כאן" (שזו אגב דמות שגם מככבת בספר הזה ואיזה כיף שהיא זוכה בצדק רב לספר משלה) ממתין על המדף באופן מתורבת לתורו שיגיע בקרוב מאוד בע"ה :)”

“הספר הזה הוא לא "איש ושמו אובה", אבל הוא בהחלט חמוד וחינני. ספר שכתוב מנקודת המבט של ילדה בת שבע, סליחה... כמעט שמונה כמובן, מראה לך זווית ראייה שונה. את הדברים שרואים מגובה מטר עשרים לא רואים משם וכך הפגמים הקטנים והמציקים של המבוגרים נפרשים במלוא הגיחוך. זה מכור לקפה, זו אופה עוגיות כל הזמן ואחר עסוק בריצה ובחטיפי חלבון. לכאורה, דמויות חד מימדיות וחסרות עומק, אך ממש לא - כי אם נקשיב לאלזה, אבל באמת נקשיב, אז נראה שזו שאופה עוגיות היא פשוט אדם טוב ולבבי, וזה שרץ - מצליח להגיע למקום בו צריכים אותו וכו'. כאשר הספר נכתב דרך עיניה של ילדה בת שבע, סליחה... כמעט שמונה, צריך ללמוד לקרוא קצת בין השורות. אלזה היא ילדה מחוננת כמעט בת שמונה שיום בהיר אחד מאבדת את סבתה למחלה. הסבתא, שהייתה האדם הקרוב ביותר לאלזה, חברתה היחידה, לא עוזבת את נכדתה גם לאחר המוות. היא שולחת את אלזה למסע קסום בארץ הדמדומים - ארץ אגדות מיוחדת שנבראה במיוחד לילדים מיוחדים - בוגרים מדי לגילם, ציניים או פגועים וגם לכמה מבוגרים שמבינים עניין. במהלך המסע אלזה מכירה חברים חדשים, חווה רגעי אושר ואובדן ומתמודדת איתם בדרך שאופיינית לילדה בת שבע, סליחה... בת כמעט שמונה הכי חכמה בעולם. בספר הזה מכירים בפעם ראשונה גם את בריט מארי - השכנה המעצבנת של אלזה וגיבורת הספר הנוסף של בקמן, "בריט מארי הייתה כאן". אני חייבת להגיד, כי על אף היותה אישה נרגנת ומעצבנת לכל הדעות - היא אחת הדמויות האהובות עלי ביותר בסרט, כי בכל זאת "אנחנו הרי לא ברבריים..." לדעתי סדר קריאה של ספריו של בקמן אמור להיות להלן: סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה בריט מארי הייתה כאן ואז משאירים את הטוב ביותר לסוף: איש ושמו אובה”

“ספר מקסים ומלא דמיון ומחשבה. אלסה, עוד לא בת שמונה (ונוהגת להזכיר את זה הרבה), היא ילדה מקסימה ומיוחדת שמגלה יותר מידי על החיים ומצליחה להתמודד עם הכל. סבתא של אלסה אולי מתה (כמו שגם כתוב בתקציר), אבל היא מלווה אותה לאורך כל הספר ואלסה ממשיכה לזכור ולהזכיר אותה. סבתא שלה יצרה לה עולם מלא דמיון ואגדות, כדי לעזור לה להתמודד עם כל הקשיים שילדה בגיל הזה לא באמת צריכה לחוות, ובספר העולם מתקשר ומתחבר למציאות ואלסה מבינה מאיפה סבתה ביססה את כל הסיפורים. ספר מומלץ ויפה שמציג סוגים שונים של אנשים ואת דרכי ההתמודדויות שלהם עם העולם.”

“שמחתי מאוד כשראיתי את הספר הזה בספרייה, ומיד החלטתי לשאול אותו, כיוון שנהניתי מהתוכן ומאופן הכתיבה של ספרו הקודם של אותו מחבר (איש ושמו אובה). מהר מאוד התאכזבתי. זהו ספר רדוד וטיפשי, כתוב בצורה ילדותית (אם כי הוא רצוף קללות) וגם התוכן שלו ילדותי לגמרי. יש בו סיפורים משמימים על ממלכות דמיוניות. כל הדמויות בספר הן שטוחות, חד מימדיות ובעלות אובססיה: גבר אחד מבשל ביצים כל הזמן, השני רק מכין קפה, השלישית אופה עוגיות כל היום והאחרת מברישה פירורים בלתי נראים מעל בגדיה. הצלחתי איכשהו לקרוא אותו עד סופו (אם כי דילגתי על קטעים רבים ומיותרים) רק כי לא היה לי ספר אחר לקרוא באותו הזמן.”