ספר לא משהו

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 12 בספטמבר, 2023
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
אנשים אוהבים פרוייקטים. אין לי מושג למה התופעה הזאת מתרחשת, אבל די ברור שאנשים מחבבים משימות יזומות שיש להן התחלה וסוף, אולי כי יש להן סיפור. אולי כי אנשים אוהבים רשימות ופרוייקט יכול להיות מין רשימה נהדרת שכזו. כמו לטפס על הר, ומוטב - כמו להכין רשימה של כל ההרים ששווה לטפס עליהם, ואז לעשות את זה. לפי הסדר כמובן, ולסמן וי על כל ביצוע בנפרד. פרוייקט זה לא אומר לסיים אותו, רוב האנושות די גרועה בסיומים, אבל טוב שיש פרוייקט כזה. דאגלאס אדאמס כתב על אדם חסר מזל שבתאונה הפך להיות בן אלמוות. הוא היה די אומלל והחליט לאמלל את היקום בחזרה, אז היה לו פרוייקט: לקלל כל אחד ואחד מהאנשים בעולם. ולעשות את זה לפי סדר הא"ב.
בקיצור: אנשים אוהבים פרוייקטים. דודה של בעלי סימנה את כל הספרים בספרייה שלה באחד משני סימונים: "נאוה קראתי" ו"נאוה לא קראתי". למה זה טוב? אולי כי גם קיטלוג ומיון הוא סוג של פרוייקט, ואחד כזה שחביב על אנשים. אז גם אני פרצתי אי אז במיזם קריאה משלי והוא לקרוא את כל ספרי הקריאה שיש לי בבית. ויש לא מעט כאלה. ולעשות את זה לפי הסדר שהם מסודרים על המדפים. כלומר אין איזה סדר מחייייב שהם מסודרים על המדפים, אבל יש איזו קביעות מה נמצא איפה, ולנסות תמיד אפשר. הרי אמרנו שפרוייקט רשימתי מצדיק את קיומו מעצם קיומו. ככה קראתי את גיא אוני ואת השמיים מחכים לה. ואז נתקעתי במכשול לא צפוי, יען כי במדף הזה, ההתחלתי הזה, נמצאים ספרים של ג'ין אוסטן.
ג'ין אוסטן, אם אפשר לומר זאת בעדינות, כותבת ספרים שלא כל כך מעניינים אותי. האמת שהם די משעממים אותי. ואם נדבר בכנות, אני לא מצליחה לקרוא עמוד בלי שמזדגגות לי העיניים.
אבל פרוייקט הוא פרוייקט, וצריך לעמוד בו. בנחישות, אם אפשר. כמו שאמרה הבת שלי, כבר קראתי ספרים ארוכים בהרבה. כבדים בהרבה. ביום אחד. 270 עמודים, כמה זה כבר יכול לקחת? התשובה, אגב, היא חודש שלם. קראתי עשרה ספרים אחרים במקביל.
טוב, תבונה ורגישות. מה יש לנו כאן? אז מעשה בשתי נערות, מיס דאשווד ומיס דאשווד. כי הן אחיות. יש את אלינור - היא ה"תבונה", ואת מריאן - שהיא ה"רגישות" יש גם מרגרט שהיא צעירה וכמעט אין לה תפקיד בעלילה, אז נעזוב אותה בצד. ויש גם את אמא שלהן. מסגרת העלילה היא ששתי העלמות דאשווד נושלו מירושתן לטובת אחיהן למחצה, ועל כן הן מחוסרות דיור, יש להן קצבה נמוכה, הן מתארחות אצל מכרים ומחפשות בעל. לשתיהן יש מחזרים מבטיחים, אבל הם מתפוגגים לנוכח בחורות בעלות הכנסה טובה יותר. בעוד מריאן מבכה את מר גורלה ומתייחסת לנושא ברגישות, הרי שאלינור מראה תבונה מפוכחת. הסוף הוא טוב, כלומר אם אתם בעידן שבו חתונה של גבר בן 36 עם אשה בת 19 נחשבת משהו טוב. בין לבין יש נשפים, וביקורים, וטיולים, והיא אמרה לה והוא אמר לו, וגם היא אמרה לו שהוא אמר לה. הרבה עיסוק בנימוסים והליכות, איך ראוי ואיך לא ראוי להתנהג. או להתלבש. או לדבר. והמון המון רכילות.
בקרב כלכלנים ואנשים שונים נפוצה תיאוריה בשם "קצבה אוניברסלית" והיא מיועדת למיגור העוני בעולם, על ידי זה שהפרנסה הבסיסית של כל אדם תסופק לו, ללא קשר לעבודה או צורך בה. מי שירצה מעבר לבסיס יוכל לעבוד. אני מסתכלת על האצולה הזעירה הבריטית כפי שמתוארת בספריי אוסטן ואומרת: אל! אל תעשו את זה. אנשים ישעממו את עצמם לדעת ולא יעשו שום דבר פורה חוץ מלדבר על שמלות ולקוד קידות ולחגוג נשפי ריקודים. זה יהיה עולם משעמם מאוד.
מה שמקשה על הספר, מעבר לתרגום המיושן קצת, הוא הציניות הבוטה של אוסטן. ג'ין, שמזדהה מאוד עם אלינור, נוקטת המון המון ציניות כלפי מנהגים וסיטואציות רבות במהלך העלילה. הבעיה מצויה בפער השנים בין הקוראת לכותבת ובחוסר היכרות עם התקופה שלא תמיד מובן האם זה ציני או רציני, וזה חלק ממה שמעייף כל כך בקריאה.
אבל זהו, סיימתי. אני משאירה את אלינור ובן זוגה לחיות באושר ובעושר, או לא ממש בעושר, אבל בשיממון מטרייד ועיסוק במטפחות וצעיפים והמשרה בבית הכומר, והולכת לקרוא ספרים שמעניינים אותי. הבא בתור בפרוייקט שלי: השפעה. כן, זו בעיה. כפי שאוסטן מלמדת, חיים משותפיים דורשים פשרות בין דעות שונות של אנשים שונים, וחלק מבני ביתי מאוד אוהבים את כתביה של אוסטן.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
רק האישה בלבן שיעמם אותי...
אם כי אפשר לציין שקראתי עד הסוף ,את התפסן קראתי כי הייתי חייבת - תיכון וזה- ומ"והיום איננו כלה " נהנתי אבל אני לא חושבת שהוא יצירת מופת שאין בילתה. הקיצור - על טעם ועל ריח. |
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
כל הספרים שתיארת בתור "גרועים, משעממים וסתמיים"
הם לא כך בעיני. כלומר התפסן משעמם, אבל זה מכוון כי הוא מתאר תרבות משמימה שאיבדה את הצפון, והקורא ממש מרגיש את זה. והיום איננו כלה הוא בכלל מופת של שילוב האישי והקטן יחד עם העולמי והגדול ויחד עם פרספקטיבה היסטורית שגם משאירה אדם במרכז, ועדייין הסיפור עצמו בעל ענייין. |
|
גלית
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מה שסקאוט , מה שמוש
אני מסכימה שעצם הלימוד באקדמיה - לא מוכיח רמה או עניין בספר ( קחו לדוגמא את גרנטואה ופנטגרואל של רבלה) יש ספרים שכל העולם יהלל ובעניי יהיו גרועים, או משעממים או סתמיים ( התפסן בשדה השיפון,בעל זבוב,אנה קארנינה והיום איננו כלה) הכל עניין של טעם אישי וכל דעה לגיטימית.( האשה בלבן שעמם אותי) לעצם העניין - לדעתי אוסטן בהחלט פמיניסטית בעיקר עם ליזי בנט אבל גם עם אלינור דאשווד ,היא מציגה עמדות שלא היו מאד מקובלות בזמנה, היא מבקרת את חוסר העצמאות המובנה של נשים בתרבות שלה. איזו ברירה הייתה לאישה במעמד ובזמן ההוא ? בלי שום כישורי חיים אמיתיים ובלי שום יכולת לחרוג מהמסגרת שהתוותה לה - לפחות לא בלי לשלם מחיר חברתי נורא. אם לא הגרת ל"מושבות". הדרכים להתפרנס במעמד החברתי הזה - היו להיות אומנת מושפלת וענייה ( וזה נחשב מר ממות אם לוקחים את ג'יין פיירפאקס מ"אמה " לדוגמא) , או להתחתן "טוב". לטעמי תיאור ה"סלאמי" כיצד ג'ון דאשווד מקיים את הבטחתו לאביו המת וההצדקות שהוא מספר לעצמו הוא קודם כל מצחיק מאד, שנית אמיתי ואמין ושלישית - על זמני. לא נותר לך אלא לקוות שהנכדים יוכיחו טעם קריאה יותר מוצלח..... |
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקאוט, זה ממש נשגב מבינתי. באמת.
ויש כאן בבית מישהו שהתחתנתי איתו, ומישהי שאשכרה ילדתי אותה ושניהם מתענגים ממש. כל מה שאני אומרת, הם אומרים שאני צודקת, נכון. ובכל זאת נהנים. וזה מה שניסיתי לחקור בקריאה הזאת. (טוב, זאת שילדתי גם אוהבת חורף. יש דברים שלא אבין לעולם) |
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נצחיה- אני מבינה אבל איך יש אנשים שעדיין קוראים את אוסטן ומצליחים להנות מכתביה?
|
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מוש כהן
אשמח להבין מה בועט ומצוין בסיפור הזה, ואיזה פמיניזם יש בנשים שמחפשות גברים להתחתן איתם כי הירושה שלהם לא מספיקה
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סופר שהוא זניח
לא לומדים אותו. ברור שלא צריך קורס כדי להתעמק באוסטן אבל למען האמת לא הייתי מגיעה אליה אילולי לקחתי את הקורס. |
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
חני, קורס באוניברסיטה לא אומר דבר על הנאת הקריאה
אולי אפילו להיפך. אם אני צכירה קורס כדי להבין סתירות פנימיות, אולי הן לא ברורות כל כך. למה לקרוא וכו'? אמרתי, פרוייקטים. לשים חותמת "קראתי" על כל הספרים שבבית שלי, לפחות. שנה טובה גם לך. |
|
מוש
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אוסטן המשובחת! שקדה בכל ספריה ובטח בזה
והביאה בכשרון כתיבה על-זמני ביקורת חברתית בועטת ומצוינת, העלתה על נס את הפמניסיטיות, זכויות נשים וזכויות אחרים. ביקרה את סוגיית המעמדות הממשל ועוד. כתיבה משובחת המשתבחת עם הזמן כיין טוב.
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אם יש קורס שלם שלה
באוניברסיטה, זה אומר הרבה זה אומר שדנים בספרים שלה ומנסים להבין את הסתירה בספרייה בין חתירה תחת ההגמוניה לבין הצגת הדברים באותה תקופה כפי שהם. לדעתי אם מסתכלים לעומק יש בספרייה חתרנות והתרסה, הוצאת לשון לחברה שחיה בה. לא נראה לי שהיו לה כלים אחרים באותו זמן. נצחיה עם כל הכבוד לפרוייקטים אני שואלת למה לקרוא ספר שלא תואם אותך? וכמובן שנה טובה.... |
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקאוט, צריך להבין שיש ספרים שמתיישנים טוב, ויש כאלה שלא
אני כאן בסדרת סקירות על ספרים ישנים, והנה סיכום מקוצר: האישה בלבן (1860) - עובר מצוין גטסבי הגדול (1925) - טוב לזמנו, לא עובר בית הדין של אבא (1956) - טוב כתיעוד כתקופה ותרבות זרה ושונה שנת החיים האחרונה (1964) - לא עובר ג'ין אוסטן, לפחות תבונה ורגישות - לדעתי לא עובר, וההומור שמיועד לקוראים בני התקופה הוא מכשלה, כי הוא זה שמונע את ההבנה של התקופה. (אני יכולה להמשיך עם הרשימה) |
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נצחיה, צריך להבין שלמרות שלאוסטן הייתה זווית ראייה ייחודית וחריגה מבני זמנה, היא עדיין לא הכירה משהו אחר. אולי אם הייתה חיה בזמננו הייתה סולדת מכך.
יותר מזה, גם היום יש פערים משמעותיים בין גבר לאישה או בין אישה לגבר. האם זה טוב? בעיני, לא, אבל זה קיים גם כיום. |
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקאוט, כמו שאמרתי
ממרחק השנים מאוד קשה להפריד בין הזמנים שבהם היא צוחקת על התקופה שלה (כמו ההתייחסות לקצבה, למשרה, לילדים) ומי היא נענית לנורמות (כמו קבלה משמחת של זוגיות בפער עשרים שנה בין הגבר לאישה) |
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
חושבת ההפך ממך. ספר מקסים כמו כל ספריה של אוסטן. יש לה הומור ייחודי ודק.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
גם לי יש פרוייקט והוא נקרא פרוייקט קטילה, כלומר, קריאת ספר מהולל כל כך, שצריך
לגמור לקרוא אותו ולהכין סיכה שתפוצץ בסיום את הבלון המיותר הזה. נאמנות, למשל.
|
|
נצחיה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תנחומיי
|
|
גלית
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אני עם חלק מבני ביתיך
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת