ספר מעולה, סיפור לא פשוט בכלל לקריאה. הגיבורה היא ילדה, אשר בגיל צעיר מאד כולם עוזבים אותה, והיא נשארת לבדה בעולם, בביצה, אשר נחשב למקום לא טוב ״וייט טראש״, וכך היא מוצאת את עצמה בודדה בעולם, כאשר הקהילה דוחה אותה וכלל לא רוצה לסייע לאותה ילדה קטנה ואבודה. וכך, בגיל צעיר מאד, היא נאבקת לקיים את עצמה ולשרוד לבד, בביצה.
היא מצליחה לשרוד, בעיקר בזכות עצמה אך גם בזכות אנשים טובים שראו אותה ועזרו לה, עצוב היה לראות שהיחידים שראו אותה, היו אלה שמצבם היה רע גם, השחורים בארה״ב, הסיפור הוא בשנות ה70 כאשר הם גם סבלו מאפליה רבה.
הטבע הוא דמות מרכזית בספר הזה, היו שאמרו שהתיאורי טבע מוגזמים ומייגעים, אני דווקא אהבתי אותם מאד, הטבע היה בעצם החבר היחיד של קאיה, זה שתמיד היה שם ומעולם לא עזב אותה, זה גרם לי לחשוב מה קורה בבדידות, כשאין עם מי לדבר את מוצאת את עצמך מדברת עם השחפים והפרחים, ומוצאת בהם נחמה, ויופי. קאיה למדה מכך גם את דרכי הטבע, ודרכי הביצה, ושמה לב לכל יצור חי שם. זה גורם לחשוב על כל-כך הרבה דברים שאנחנו לא רואים, כי אנחנו עסוקים בדברים אחרים ולא בהווה שמונח לפנינו, בטבע הדומם שיש בו סיפור כל כך חי.
אהבתי לקרוא את הסיפור, לקרוא את קאיה שמצאה את עצמה מחדש בטבע, ועל אלה שעזרו לה בדרך.
״מבדידות האנשים יוצאים קשים, מעטים יוצאים ממנה נשכרים״, הסיפור הזה הוא סיפור על בדידות, על הילדה שנותרה מאחור, ועל הצלקת שעשו לה כל אלה שעזבו. לכן זה גם סיפור מאד אנושי.
מכאן ספויילרים****
לא התחברתי לסוף של הסיפור, הדמות של צ׳ייס לא הייתה לגמרי ברורה, הם היו יחד תקופה ארוכה, הוא חיכה לה והיה נראה שכן יש לו עניין בה, אז האלימות שגילה כלפיה פתאום ורכושנות אחרי שכבר היה נשוי לאחרת לא הייתה מאד הגיונית, כל סיפור המשפט היה מעניין, היה יפה להראות איך העו״ד הפריך את הטענות, אך מלכתחילה היה מופרך שהיא הובאה למאסר על בסיס כל-כך הרבה נסיבתיות, מה שהדגיש עוד יותר את הנושא של prejudice. אך כאשר לקראת הסוף הוצע שלמעשה היא אכן ביצעה את הרצח, זה היה נראה לי חסר כל ביסוס, ילדה עדינה, שורדת, נכון היו הרבה תיאורים של טבע איך החיות הורגות וכו׳ אבל לעשות מעשה כל-כך מחושב, ללכת לעיר אחרת, לחזור באמצע הלילה בתחפושת, כנגד כל הסיכויים להספיק לחזור חזרה....פשוט א היה נראה לי הגיוני או תואם לקאיה ולאופי שלה. הרגשתי גם שבגלל זה לה ולטייט לא היו ילדים, כסוג של עונש שהיא הייתה צריכה לחיות עם הסוד הזה. היה לי הרבה יותר הגיוני אם נגיד זה היה קורה מתוקף הגנה עצמית, ולא כמעשה כל-כך מתוכנן.
יחד עם זאת, עדיין נהניתי מאד מהספר, הסיפור שהוא מספר שונה וחשוב, מראה עד כמה הבדידות יכולה לשבור אנשים, עד כמה משפחה זה דבר חשוב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
