ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 ביולי, 2016
ע"י אספנית כפייתית
ע"י אספנית כפייתית
הקסם ב"תבונה ורגישות" של ג'יין אוסטן הוא האוניברסליות שלו. על אף שמדובר על חברה מיושנת שנראית לנו מגוכחת כל כך במנהגיה, כל כך פשוט להתחבר לרגשות הטבעיים שמוצגים בה. את הרגשות, את הרומנטיקה ואת הכמיהה לאהבה כנראה לא המציאו רק במאה ה-20.
"תבונה ורגישות" מספר על שתי אחיות למשפחת דשווד, אלינור ומריאן. אלינור מייצגת את התבונה ואת קול ההיגיון, ומריאן את הרגישות. שתיהן מתאהבות בבחורים שמתגלים כלא פנויים, וכל אחת מתמודדת עם הגילוי בצורה אחרת.
החברה המתוארת בספר היא חברה שקשה לנו, כבני המאה ה-21, לתפוס כקיימת בכלל. מדובר באנשי אצולה זעירה שלא עובדים אלא מסתמכים על ירושה, נישואין לעושר או קרובי משפחה עשירים. עבודה היא מילת גנאי. שיא הרומנטיקה נחשב לנתינת תלתל משיערה של האישה לגבר לו היא מיועדת, ולהתחתן עם מישהו דל אמצעים נחשב כמעשה שעלול לנשל אותך מירושתך.
קראתי את הספר באנגלית, ולכן זה לקח לי קצת זמן. האנגלית מאוד מיושנת וההתייחסות של Miss Dashwood מתייחסת בד"כ ל-3 נשים שונות, וMrs. Dashwood ל-2 דמויות שונות וכן הלאה. לא אגיד שהיה לי קל ואני מאמינה שאם הייתי קוראת את הספר בעברית הייתי נהנית יותר, אך בסופו של דבר, עדיין מדובר בסיפור שניתן להתחבר אליו וללמוד ממנו לקח גם כמאתיים שנה לאחר כתיבתו.
10 קוראים אהבו את הביקורת
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
