ביקורת ספרותית על רומן רוסי - ספריה לעם #342 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 1 במאי, 2014
ע"י יוֹסֵף


כבר רבות נכתב על רומן רוסי, הספר הראשון שכתב מאיר שלו בשנת 1988, והרבה להוסיף אין לי. אפשר בהחלט להבין מדוע הספר הזה הפך את מאיר שלו לסופר מוצלח ומוערך, הסיפור כתוב היטב, בסגנון המאיר שלוי הידוע, כתיבה ארץ ישראלית שורשית, עברית יפיפיה, צינית שזורה בלא מעט פנטזיה ואפילו גרוטסקה. זה הספר הרביעי של שלו שקראתי ובכולם קיימים המאפיינים האלו,
אלא שאם בכך הייתה מתמצית החוויה שלי מהספר הזה הייתי מסתפק בכך ולא הייתי כותב.

הדבר העיקרי שתפס אותי בספר הוא התיאור של אנשי העלייה השנייה הנאחזים באדמת הביצה שבעמק יזרעאל בצעירותם ובזקנותם. אין זה סוד שאנשי העלייה השניה על שלל אישיה והוגיה הם ממעצבי דמותה העתידית של מדינת ישראל, לטוב ולרע, ולכן אין זה פלא שאנשיה מהווים את האתוס שעליו חונכנו וגדלנו. די אם נזכיר אישים כמו יוסף טרומפלדור, דוד בן גוריון, הרב קוק, ש"י עגנון, ברנר, א.ד. גורדון, מאיר דיזנגוף, אלכסנדר זייד, מניה שוחט, רחל ועוד רבים וטובים. אבל מאיר שלו דווקא מתמקד באנשי העמל והיזע, האנשים שחלקם האריכו ימים והמשיכו לעבוד עד סוף ימיהם. מאיר שלו מספר בראיון שבשנות ה-80 כאשר הוא כתב את הרומן נשארו כ-20 מאנשי העלייה השניה שהיו עוד בחיים, שניים מהם בני 94 ו- 96 עדיין עובדים, ושעם כולם הוא ערך ראיונות לפני, או תוך כדי כתיבת הספר. את הדמויות שלו הוא בנה על סמך מה שראה בנהלל בילדותו ועל סמך אותם ראיונות.

אולי זה בגלל שסיימתי את הספר בין יום זיכרון אחד למישנהו, אולי זה בגלל אוירה נוסטלגית ששרתה עלי, מכל מקום הספר הזה הזיז לי משהו בלב, למרות שהוא רווי לא מעט ציניות וסרקזם, ויש שאף האשימו אותו בכתיבה ביקורתית על אותם אישים, לי זה לא הזיז, אני הצלחתי לראות את הקסם. אולי לפעמים כדאי להיות תמים ולהתרפק על האתוסים ועל המיתוסים שגדלנו עליהם.
אז הנה כמה שמות, חפשו עליהם, חודש אייר זה זמן טוב להיזכר באלו שגרמו לחלומות להתגשם: תנחום תנפילוב, אהרון שידלובסקי, אליעזר סלוצקין.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ