ביקורת ספרותית על אור קדומים מאת ג'ון באנוויל
ספר מעולה

---

ראשית כל, גילוי נאות: הסגנון של ג'ון באנוויל כבד, טרחני, לעיתים משמים. במרכז הסיפור רומן אסור, מאותו סוג שאנו שומעים עליו יותר ויותר בחדשות. ועם זאת, זהו ספר בעל איכויות ספרותיות רבות. זהו אינו "ספר להמונים" אלא ספר נישתי, המיועד באמת לאוהבי ספרות.

את הספר קראתי במסגרת שהיא מעין מועדון קריאה. רוב האנשים בקבוצה נרתעו מהספר בשל הנושא העיקרי שלו: הרומן בין הנער בין ה – 15, אלכס, לבין הגב' גריי, הנשואה בת ה – 35. בעיני רבים זהו דבר שאינו מתקבל על הדעת. ועם זאת, לטעמי ולפרשנותי, הספר "אור קדומים" עמוק הרבה יותר מהעלילה הרומנטית המתוארת. לא הרומן הוא העיקר בספר, אלא שני נושאים אחרים לגמרי: משבר זהות, וביקורת חברתית על עיוורונם המנטלי של בני אדם.

משבר הזהות מלווה את הגיבור, אלכס, לאורך כל העלילה. אלכס הוא שחקן וכשחקן הוא הוא נדרש לחקות דמויות אחרות, להזדהות איתן, להפוך לאדם אחר – לצורך פרנסתו. במהלך העלילה מתבקש אלכס, לגלם את דמותו של אכסל ואנדר. אכסל הוא בעצם אלכס, בסיכול אותיות. כמו כן, נאמר בספר כי אכסל ואנדר (אותו מגלם אלכס) הוא כלל לא הוא. כלומר, אלכס נדרש לגלם את דמותו של אדם שהיה בעצמו שחקן. מבולבלים? אז תחשבו מה עובר על המספר.

דבר מעניין נוסף לגבי ואנדר: מסתבר שאכסל ואנדר שהה באותו זמן ובאותו מקום בו שהתה קס (קתרין), ביתו של המספר, בעת התאבדותה. לאורך הסיפור מנסה אלכס לברר האם אכסל ואנדר היה מעורב במותה של ביתו, ואולי בעצם מנסה לברר עם עצמו, במסע ארוך וכואב אל תוך נפשו – עד כמה לו, לאביה, היה חלק במותה? לשאלה זו לא תהיה למספר תשובה עד תום הספר.

נעזוב את אכסל ואנדר התימהוני ונעבור לגב' גריי, מושא תשוקתו של אלכס הנער. גריי הוא בעצם הצבע האפור והוא מוטיב חוזר בסיפור, בעיקר בהקשר ליחסיו של המספר עם אהובתו המבוגרת. הסופר מתאר את צבע עורה של גב' גריי, שהוא גם כן מעט אפרורי. כמו שמה ועורה, כך גם המכונית מה נוסעת גב' גריי – סטיישן אפורה. ייתכן כי הצבע האפור, המלוכלך, וחוסר האסתטיות הכללית הבאה לידי ביטוי בספר הינם ראי למערכת היחסים בין הנער בן ה – 15 והאשה בת ה – 35: מערכת יחסים שיש בה לכלוך, זוהמה, אהבה שאינה טהורה. מערכת יחסים שאינה עולה בקנה אחד עם מה שמקובל מבחינה חברתית.

מצד שני, אלכס סוגד לא פעם לגב' גריי כאילו היתה אלה. ומעבר לכך – גב' גריי ממלאת עבור אלכס גם את תפקיד האם, היות ואמו הביולוגית של אלכס לא ממש תפקדה (ואפרט על כך בהמשך). האמביוולנטיות לגבי גב' גריי ולגבי הנשיות בכלל היא עוד נדבך בבלבול הכללי בו שרוי המספר.

זהות לא ברורה חלה גם לגבי דמות נשית נוספת בסיפור - דון דבונפורט השחקנית המשחקת לצידו של אלכס. כמו קס ביתו של אלכס – גם היא מנסה להתאבד. אלכס מוצא דמיון בין דון לבין ביתו קס, ומאמץ את דון לחיקו. אך האימוץ הוא הדדי, שכן גם דון מבלבלת בין אלכס לבין אביה המת. כך מתפתחת בין השניים מערכת יחסים הדומה לזו שבין אב לביתו.

כבר נאמר כי הנשיות היא בבחינת אניגמה עבור אלכס, מבלבלת ודו משמעית. באחד הקטעים בסיפור מספר אלכס על חלום שחלם, על אישה מוזרה הלבושה כצוענייה. הדמות בחלום מתרחקת מאלכס אך עם זאת שבה אליו ושוב מתרחקת וחוזרת כמכושפת. הדמות הזו בחלומו – נראה כי מייצגת עבור אלכס את כל הנשיות בכללותה: מצד אחד הצוענייה מלוכלכת, אבודה, מוזרה ומרוחקת. ומצד שני, צועניות נתפסות כמעין מכשפות, קוסמות, בעלות ידע וכוחות על. יש משהו בנשים בחייו של אלכס שהוא מצד אחד פגום, מלוכלך. ומצד שני, הוא רואה בנשים יצורים מעט על-טבעיים, ואפילו אלוהיים ונשגבים. האמביוולנטיות הזו תבלבל את המספר כל חייו והיא נובעת, לדעתי, מיחסיו הבעייתיים עם אמו ולאחר מכן – עם גב' גריי:

אלכס איבד את אביו בגיל צעיר. לאחר מות אביו, אמו של אלכס הפסיקה בפועל לתפקד כאם בשל האבל הכבד בו שקעה. היא מנהלת בית מלון זול ומרופט, כזה שמגיעים אליו אורחים לשעתיים. חשיפתו של ילד למקום כזה היא בעייתית, אך את האם זה לא מעניין. היא מסתגרת בעצמה ובעולמה אין מקום לילד קטן ואבוד, אלכס הקטן, שזה עתה התייתם מאביו. הילד אלכס מגדל את עצמו, מתבגר ומקיים רומן עם אישה נשואה. האם – לוקה בראייתה. היא איננה מזהה את המשברים הנפשיים שחווה בנה, איננה מבינה או קולטת את מצוקותיו של בנה.

בעמוד 258-259 מגולל אלכס תמונה נוגעת ללב על זמן היתמות והמצוקה הנפשית שחש: "הייתי מבקש ממנה שתשאיר את דלת חדר השינה שלה פתוחה כדי שאוכל לצעוק אליה כל כמה דקות ולוודא שהיא ערה גם כן. לבסוף, מותשת בוודאי מיגונה שלה ומהצקותיי ללא רחם, היא היתה נרדמת, ואני נשארתי בדד... ואז הייתי קם ונכנס לחדרה של אמי... היא לא הרשתה לי להיכנס אליה למיטה... אך היתה מעבירה אליי משהו, שמיכה או כסת, שאשים על הרצפה לצד מיטתה ואשכב עליה. היא היתה גם מושיטה יד... ומגישה לי אצבע לאחוז בה." וזהו, זה כל מה שאלכס קיבל. לא חיבוק חם ומעודד, לא מילה חמה, לא מקום לצד אימו. אלכס גדל בבדידות רבה, בעצב, בתחושה שעם מותו של אביו – הוא גם איבד את אימו. ובכן, מה הפלא שהוא חיפש מקלט בזרועותיה של גב' גריי?

אמו של אלכס לא תפקדה ודמותה היתה מזערית בחייו של אלכס, כמו גם דמותה של אישתו החוקית, לידיה. כשם שאמו היתה אדישה או עיוורת לרומן שהוא ניהל עם גב' גריי, כך גם לידיה אישתו היתה אדישה לרומנים שהוא ניהל בבגרותו, בעת היותו נשוי לה. לידיה ואמו של אלכס מגלמות את הנשיות הקרה והמרוחקת, בעוד שבתו קס ודון דבונפורט מגלמות את הנשיות החלשה, הנזקקת, האובדת. ורק גב' גריי מופיעה בדמיונו כאשה נגישה, אמיתית, מפתה. לילית מסוכנת אך בעלת חיק חם ומזמין. גב' גריי השלימה בקיץ אחד חסכים רבים לנער אלכס. ייתכן שהיחסים בינו לבינה היו מעוותים, אך יחסיו עם אימו היו אולי מעוותים הרבה יותר.

הנושא השני של הספר, כאמור, הוא ביקורת חברתית: הספר "אור קדומים" הוא אינו רק ספר המגולל מערכת יחסים רומנטית קלוקלת בין נער לבין אישה בוגרת. הספר מבקר את קוצר הראייה של החברה למצוקותיו של הפרט. קוצר הראייה הזה בא לידי ביטוי במוטיב החוזר בסיפור משקפיים ואופטיקה – בעלה של גב' גריי הוא אופטיקאי, אך לרוע המזל הוא ניחן בקוצר ראייה חמור במיוחד. קוצר הראייה שלו הוא פיזי אך גם מנטלי שכן הוא אינו מסוגל לראות את בוגדנותה של אישתו ואת הרומן שלה עם הנער בן ה – 15 המתרחש כמעט מתחת לאפו.

מר גריי הוא אולי ראי לחברה כולה, קצרת הרואי, שאינה רואה מעבר לאפה ואינה מזהה את מערכת היחסים הפגומה המתגוללת בספר. הביקורת העולה מתוך הסאב-טקסט היא, אם כן, חריפה ונוקבת על אדישותה ועיוורונה של חברה, על אדישותם ועיוורונם של אם, של חבר, של בעל, של רעיה. אנחנו, כחברה אנושית, עסוקים בשכבה החיצונית של הדברים הנראים, עיוורים וטיפשים מכדי לחדור אל עומק הנפש, מזדעזעים לשמוע על רומן אסור אך לא טורחים להתבונן ולזהות מערכת יחסים מעוותת עוד יותר בין אם ובן, בין אב ובתו.

» ביקורות נוספות של אלינור
» ביקורות נוספות על אור קדומים