ביקורת ספרותית על אור קדומים מאת ג'ון באנוויל
ספר טוב

---

גישתנו ליחסים מיניים בין גילאים שונים אינה חד משמעית. הפרש גדול של שנים בין זוג יתקבל בהרמת גבה, בלגלוג או בכעס. אם אחד הצדדים הוא מתחת לגיל ההסכמה - גם באישום פלילי. לכן כשנפתח הסיפור הזה "בילי גְרֵיי היה חברי הטוב ואני התאהבתי באמו" הוא מעורר רגשות סותרים: סקרנות ורתיעה. משיכה וסלידה. הנושא, כמובן, אינו התאהבותו של אלכסנדר קליב בגיל 15 באשה מבוגרת ממנו ב 20 שנה, שהוא סיפור פיקנטי אך קיים במחוזות הפנטזיה. הנושא עוסק למעשה בתעתועיהם של הזיכרון והתפיסה האנושית, בפרשנות על אירועים מכוננים וגם במה שנשאר כתוצאה מהזיכרון שהיה: אלכס קליב, שחקן תיאטרון מזדקן שלא הצליח מאז לאהוב אישה, אם לא היה בה שמץ מן האשה הראשונה ההיא שאהב - אמהות או נזקקות.

באנוויל הוא סופר כבד ראש. כל הספרים שלו שקראתי, כולל סיפור המתח שכתב בשם בדוי, היו טבולים בכבדות הזו. כתיבתו טרחנית משהו, פרטנית מאד. תאוריו דקדקניים והוא מצפה שתסיק מהם את כוונתו. הסיפור הזה אינו שונה בדרך כתיבתו מספרים אחרים שלו שקראתי. הוא תובע את תשומת לבו של הקורא כמו אותו אדם במסיבה המתעקש לדבר אליכם ולא מאפשר לכם להקדיש תשומת לב לדברים אחרים - אולי מושכים יותר - המתרחשים מסביב.

אלכסנדר קליב הוא נער בן 15 שבקיץ אחד ניהל פרשיית אהבה עם אמו של חברו הטוב. האגוצנטריות של גיל הנעורים מתוארת היטב, ואגוצנטריות דומה מבטא אלכסנדר - שבהווה הוא שחקן תיאטרון שפרש ממשחק המקבל הצעה לגלם דמות אניגמטית בסרט. בין לבין הוא מתאר את מותה של בתו היחידה לפני עשר שנים, את חייו עם אשתו המבטאים ניכור רב שנים יחד עם חיבה שמן הסתם קיימת בחיי זוג ותיק, המבוססת על היכרות רבת שנים והשלמה בשתיקה עם מה שהזוגיות אינה יכולה (עוד?) לספק.

הספר גרם לי לחשוב עליו, וזו הסיבה שהוא זכה לכוכב הרביעי. מבחינתי באנוויל הוא אפשרי - ממש כמו אותו אדם מהמסיבה, שאני יודעת שיעיק עלי מצד אחד, אבל יש לו משהו מעניין להגיד לי, שבסופו של דבר אחשוב שהויתור שלי על מנעמי המסיבה האחרים היה שווה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אור קדומים