ביקורת ספרותית על אני ואחי נגד בן דודי מאת אריאל רוניס
ספר מעולה

---

אתמול לקראת שינה אמרתי לעצמי להתחיל לקרוא את הספר מעט ונראה איך מתקדם (בהמשך לתוכנית בערוץ 2 שהייתה על הרכזים בשב"כ) ובתחילה חשבתי שהסופר קצת מדבר אלינו ומתייחס אלינו כילדים, מנסה להסביר כל משפט למה הוא מתכוון. אך מיד מתגלה תמונה הפוכה. אומנם הנחתי את הספר מידיי אתמול בלילה אך היום כבר סיימתי לקרוא אותו תוך זמן מועט בלבד!

הספר מחולק לשלושה חלקים - חלקו של אורי - רכז בשב"כ הרודף אחר מבוקש בשם בלאל המואשם במספר מעשי טרור כנגד ישראל. בחלק זה אנו נחשפים לעדות שלו בסיפור, למחשבות שלו, לרגשותיו ולדרך הפעולה שלו. כלומר, החלק הראשון הוא נטו מנקודת מבטו של אורי. פה בעצם אנו מקבלים את הצד שלנו, הישראלים בראיית העולם הערבי ובראיית הצד שמנגד. החלק השני הוא כבר החלק המיועד לסיפורו של בלאל - הוא המבוקש שאחריו רודף רכז השב"כ. הרצף של הסיפור אינו נקטע והסופר הצליח לעשות עבודה מעולה בלחזור לעברו של בלאל ולספר דרך נקודת מבטו את כל מה שאירע ושוב לשתף אותנו במחשבותיו ובכל מגינות ליבו ובכך ליצור תמונת מצב לגבי רגשותיהם של מי שמוגדרים כאויבנו. החלק השלישי הוא רצף מהיר של כלל האירועים שמתרחשים בעולמות המקבילים. החיים של בלאל ואורי למרות שכבר מלכתחילה היו שזורים אחד בשני מקבלים עוד הידוק ליחסיהם בתפנית מאוד מעניינת ומקורית בעלילה. עלילה שעד הרגע האחרון מפתיעה מאוד וסוחפת.

הספר מעלה דילמות שונות בנוגע לכמה אוכלוסיות במדינתנו - אנו הישראלים היהודים, ערביי ישראל וערבי השטחים (יש נגיעה בערבי הרצועה אבל במעט).נשאלות שאלות רבות הנוגעות לעצם קיומנו, השלום שכולנו חושבים עליו מידי יום ודרך הפעולה של כל אחד מאיתנו. הרבה מאיתנו לא יודעים להיכנס לראש של האחר ולדעת מה מחשבותיו ומדוע הדרכים בהן הוא פועל כאלה הן. רוניס עושה פה עבודה טובה של שאילת השאלות הנכונות ואף מעלה נקודות מעניינות לדיון עם עצמנו. חוץ מכך הוא גם מצליח להעביר חלק מה"תשובות" על ידי סיפור של שני צידי המתרס ושיתוף אותנו במחשבות שני הצדדים.

אני אדם מאוד פוליטי ומאוד דעתני. הרבה אנשים מכירים אותי בתור בחורה דעתנית לצד הימני של הדעות ואף מקום העבודה שלי לא מאפשר לי לנטות לצד השני. אני גם לא רוצה וגם לא מבינה לעיתים את הצד השני (קרי, השמאל). עם כמה שאני בחורה רגישה ורגשנית נושא הטרור, מזרח תיכון, בעיותנו עם כלל העולם הערבי ואקטואליה זורם אצלי בדם - אני מעורה בהכל, מכירה כמעט הכל ויודעת המון ותמיד היה לי קשה להבין את בני דודינו הערבים. אינני מתכוונת לפתוח כאן דיון פוליטי, למרות שאחרי קריאת הספר הדבר מתבקש, ההקדמה הזו מוליכה לכך שרציתי לומר שהספר הצליח במקומות שאחרים שדיברו על בעיותנו עם הערבים נכשלו - לרגש אותי מאוד ולגעת בי בנקודות מאוד מאוד רגישות של נפשי ובכיתי, כל משך קריאת ה30 עמודים האחרונים בכיתי. קראתי המוני ספרים הן על המוסד והן על השב"כ ואף ספר לא הצליח לגעת בי כמו הספר הזה. הספר הזה הצליח ליצור אצלי איזשהי נקודת אור בלב ומעין תקווה שאולי כן אפשר לשנות את דרך מחשבתם של אנשים הטרור ולמצוא את נקודת הטוב שלהם. הספר הצליח לגרום לי להאמין שאולי אנחנו היהודים הגרים בישראל כן יכולים ליצור זיקה להמשך קיום יחד עם אלו שמעבר לגדר.

אני את הספר הזה משאירה אצלי ולא מעבירה לאף אחד, אבל אני דורשת מכם שתלכו ותקראו בו. הוא לא שינה את דעותיי, הוא גם לא ישנה, אבל הוא מצליח לרגש ולהפיח תקווה קטנה בליבי הנוקשה כלפי העניין והמציאות הקשה שבה אנו מצויים. אשתמש במשפט שבלאל אמר לאורי "הר והר אינם יכולים להיפגש, אך בני אדם יכולים גם יכולים!". אולי על כוס קפה שחור יחתם סוף סוף הסכם השלום.

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על אני ואחי נגד בן דודי