ביקורת ספרותית על אני ואחי נגד בן דודי מאת אריאל רוניס
ספר טוב

---

ספר מסקרן, מותח, שמשקף את עבודת איש השב"כ.
אורי, הוא רכז בשב"כ, שנמצא במירדף אחר בילאל, יעד מבוקש.
הספר טווה את השתלשלות העלילה, הסייענים לאורי והמסייעים לבילאל.
הסיפור בהחלט יכל להיות " האיש שיצא מבעד לחלון והפך לאיש שב"כ" או משהו דומה, אבל הוא נמנע מכך על ידי עומק הצגת הרבדים בחברה הערבית הישראלית,הלך המחשבה בחברה הפלסטינית הערבית.
הוא גם מציג בצורה יפה את המרכיבים הפסיכולוגיים שבגיוס ותחזוקת סייענים ואפילו ההתנהגות הפנימית של אורי: מתי ללחוץ, מתי לתת לנחקר להתמודד עם בעיותיו ואפילו מתי לסיים שיחה או מפגש.
האנקדוטות הקטנות הן שנותנות גוון לספר.כמו השימוש בביטוי "קדימה הפועל" על ידי בילאל, ברגע מסויים . דבר שמעיד על זליגת ביטויים בין העמים.
השקפת עולמו של הכותב ברורה: צריך להבחין בין הערבים החיים בתחום הקו הירוק ואלו שביהודה ושומרון.הקשר בין אוכלוסיות אלו, אינו ברור מאליו. האוכלוסיה הערבית בישראל אינה גשר לשלום ואין כוונתה לאחדות עם הפלסטינאים.
הספר כתוב במינון הנכון, הרבה פעילות, דינמיות בעלילה וסיום מפתיע.
הדבר היחיד שהפריע לי בקריאה, הוא הרושם שמתקבל כי הערבים שותים קפה נון סטופ,וזהו אמצעי התקשורת ביניהם, קצת מוזר.
שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אני ואחי נגד בן דודי