נהניתי. מאד נהניתי.
אני אמנם לא קוראת הרבה ספרי מתח, אבל כמה בכל זאת קראתי ואף אחד לא הצחיק אותי כמו הספר הזה.
אוי מישקין, מישקין. אהה.. סליחה, פנדורין.
זה כל כך כיף לקרוא ספר שנטוע בתוך תרבות ספרותית ענפה ומפלרטט איתה בהנאה רבה ובאופן כל כך אינטליגנטי ומשתעשע.
ברוח הפוסט מודרניזם נכתב פה רומן של המאה ה 19, ברוח ספרי הבלשים של אז, רב תהפוכות, תוך שהוא מתאר את החברה הבינונית-גבוהה ברוסיה בלב התקופה הצארית, לפני שהכל התחיל להתמוטט.
אם מתעקשים, ודאי שאפשר למצוא בו גם התייחסות אידיאולוגית, כמו ארגון הצדקה שאולי רומז לקומוניזם, ארגון שהרעיונות שלו אידאליים אבל למענם אפשר לרמוס הכל גם אם לא ברור האם ואיך יוגשמו. אבל זה באמת רק אם מתעקשים, כי בסך הכל מדובר פה בספר קליל ומאד מאד משעשע.


















