ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 29 בנובמבר, 2010
ע"י חתולו
ע"י חתולו
אני נורא אוהבת את אקונין. הסגנון שלו הוא באמת משהו בין ספר קלאסיקה לסיפור בלשי. האגדה מספרת שהוא ראה את אשתו מסתירה את כריכות ספרי המתח שלה כי היא התביישה לקרוא ספרות כל כך ירודה, וזה מה שהביא לו את הרעיון לכתוב ספרי מתח שאנשים לא יתביישו לקרוא. בכל סיפור של אקונין יש כמה רבדים, הפשע שאותו יש לפענח, חברה ופוליטיקה ברוסיה הצארית, קישורים ליצירות מופת ספרותיות ובעיקר האופי המיוחד של הבלש שלנו, פנדורין שהולך ומתפתח מספר לספר. [וכמובן העוזר היפני שמספק אתנחתא קומית פה ושם]. גם לפושעים של אקונין יש סטייל ואסור לזלזל בהם בשום אופן. בכל ספר יש המון מידע על התקופה ועל הדמויות הפועלות, רובן מבוססות על דמויות אמיתיות מההיסטוריה ומהספרות ופועלות לצד ארועים היסטוריים שקרו באמת. שום דבר לא מיותר וההערות בשולי הדפים והנספחים בסוף הספר מספקים את ההסברים לכל פרט. בספר הראשון פנדורין מתחיל את דרכו הבלשית ועודנו ילדון לא מנוסה, העלילה קצת בנאלית והרבה קוראים מתאכזבים ממנו אחרי הביקורות הנלהבות. אבל ככל שממשיכים בסדרה, פנדורין מתבגר, דמותו מתעצבת והפשעים הופכים למעניינים יותר. לדעתי חשוב לקרוא לפי הסדר הנכון כדי להבין גם את הדמות של פנדורין ולא רק את פענוח הפשע.
הבעיה היחידה של הספר זו הבעיה הקלאסית של השמות הרוסיים, שכוללים שם מלא+ שם מקוצר+ שם משפחה+ שם האב+ כינוי וככה קומבינציות שונות לאורך הספר שמבלבלות נורא גם את הרוסים עצמם!
15 קוראים אהבו את הביקורת
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
