ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר טוב

---

17/2/14



סופר נכבד,

אני כותבת לך את המכתב הזה, כשהספר עוד נמצא אצלי טרי(פחות או יותר) בראש.
אני קצת בספק אם אתה תקרא את המכתב הזה עכשיו אם בכלל,
שהריי יכול להיות שהוא קבור איפשהו מתחת לעוד הרבה מכתבים שעוד קוראים כתבו לך,
תסריטים שאתה עובד עליהם,
או סיפור חדש שאתה עובד עליו, אחרי ההצלחה של הספר הזה.

אתה יודע, קשה לי להגיד לך אם אהבתי את הספר שלך או לא.

אני אגיד את זה באופן ישיר, ואני מקווה שלא תיפגע:
הספר הזה הוא לא יצירת אומנות.
משהו בכתיבה שלך גרם לי להרגיש כאילו כיוונת לזה שאנחנו, הקוראים,
נחשוב שהספר הזה מיוחד, מדהים ומשקף בצורה הכי קרובה את חווית ההתבגרות.

אני לא אומרת שכל מה שכתבת לא משקף לגמרי את חווית ההתבגרות, חברות בגיל ההתבגרות
והיחסים ביננו לבין ההורים שלנו.
אתה היית קרוב לזה, ועדיין משהו התפספס לך.

צ'ארלי היה דמות שפשוט לא יכולתי בכלל להתחבר אליו,
ואני חייבת לשאול:
האם הולדן קולפילד היווה לך השראה לדמות של צ'ארלי?
כי אם כן, אתה דיי נכשלת.
אתה יודע מה ההבדל בין צ'ארלי לבין הולדן?
ההבדל הוא שהולדן היה הרבה יותר אמין מצ'ארלי והולדן, שהיה אולי בעל שפיות
רופפת, שקרן, לפעמים צבוע, היה עם הרבה יותר אופי מצ'ארלי.
הולדן היה הרבה יותר אמין ואנושי מצ'ארלי.
זה לא שאין בכלל בנים שבוכים או משהו
אבל זה כבר נהיה לא אמין ומעיק שצ'ארלי בוכה על כל דבר וכל שנייה בספר.
האמת היא, שאני חושבת שצ'ארלי פשוט מבוזבז ושהסיבה ללמה הוא כזה פשוט מבוזבזת.
כמה דברים אפשר היה לפתח מהסיפור שלו, כי לצ'ארלי היו באמת כל מיניי סממנים לבעיה שכתבת לו
וזה היה יכול להיות מעניין אם בזה היה עוסק הסיפור, או שפשוט היית מוריד את כל הבעיה הזאת מהסיפור,
כי לי הייתה הרגשה שזה לא לגמרי תורם לסיפור.
בכל מקרה, אהבתי את היכולת של צ'ארלי להקשיב לאחרים, וזה באמת היה נחמד שפטריק(אם אני זוכרת נכון)
קרא לו בגלל זה "פרח קיר", למרות שהייתי טיפה נפגעת מזה, כי לפרחי קיר לא באמת שמים כ"כ לב.

האמת שאני לא ממש הצלחתי לאהוב ו/או להתחבר לאף דמות.
סם הייתה יותר מידיי מרי סו.
ז"א, אני יכולה להבין שבגלל שצ'ארלי מאוהב בה, אז הוא יראה אותה באור כ"כ חיובי, אבל סם היא פשוט שיחזור
של הרבה דמויות מושלמות אחרות שהן בעצם חסרות ביטחון.
ההורים של צ'ארלי ....
לא יודעת איך להגדיר אותם אפילו.
הם פשוט לא הכי עניינו...
כנ"ל האח של צ'ארלי.
אחות של צ'ארלי עוד איכשהו הייתה אמינה, כי היא התנהגה כמו הרבה מתבגרות, וגם כמו הרבה בחורות
ש"נופלות" על גבר מכה:
הן מכחישות ומפחדות לעזוב אותם.

אבל טוב באמת שגרמת לה לעזוב אותו.

כל שאר החבר'ה בחבורה של צ'ארלי היו בסדר.
מרי אליזבת גם הייתה נחמדה.

הדמות שהכי אהבתי בספר, היה פטריק.
הוא פשוט היה מעניין, מצחיק, שובה לב, ובכלל מקסים.
הוא באמת חבר אמיתי.

אבל אתה יודע במה כן התעלתה?
על הקשר החברי בין כל הדמויות.
קשר שכל אחד בסופו של דבר יכול להזדהות אתו.
אני חושבת שכמעט כולם בגיל הזה(ואולי בכל גיל) נמצאים במין קליקה כזאת של כל מיניי חברים,
שנפגשים במקומות מסוימים, שותים ומתנסים במסיבות ופשוט נהנים ביחד.
ככה לפחות אני הרגשתי בכמה נק' בספר.

אני רוצה לסיים את המכתב שלי אליך עם משהו שצ'ארלי אמר, שבאמת יכולתי ממש להזדהות אתו:

"אני לא יודע בזכות מה ואני יודע שלא הגענו בעצם לשום דבר, אבל זאת הייתה
הרגשה נהדרת לשבת שם ולדבר על המקום שלנו בתוך הדברים.
זה היה דומה למה שביל כינה "להשתתף".
הלכתי לנשף שאחרי המשחק, כמו שכבר סיפרתי לך, אבל זה היה הרבה יותר כיף.
במיוחד היה לי כיף שאנשים בכל העולם מנהלים שיחות דומות במקומות שדומים ל"ביג בוי".


מעריכה, שרוני (:

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר - עטיפת הסרט