ביקורת ספרותית על זרמים באביב מאת א.ס. טורגנייב
ספר מעולה

---

לפעמים יש לי תחושה שהספר הזה נכתב במיוחד בשבילי. לא רק בגלל שאני אוהבת נורא את הספרות הרוסית, אלא גם בגלל שאני לומדת איטלקית ובלשנות לתואר ראשון, ומעריצה את המרצות האיטלקיות המקסימות שלי, וההערצה לתרבותן של רוסיה ואיטליה מעורבבות, מתמזגות, וגרות בתוכי בכפיפה אחת.
דימיטרי סאנין, איש צעיר, מגיע לפרנקפורט, במסגרת טיול שהוא עורך סביב העולם. הוא מציל את חייו של אמיליו, אחיה הצעיר של ג'מה היפהפיה, והופך מייד לחביבם של המשפחה האיטלקית הקטנה. הוא מתאהב בג'מה, וג'מה אף היא איננה אדישה כלפיו. לאחר שהיא דוחה את חתנה הגרמני, הכול זוהר ברגע של אושר, והמשפחה הקטנה – האם (סיניורה רוזלי), המשרת (פנטליאונה), האח (אמיל) – שמחים בשמחתם, מעריצים את סאנין, ורוקמים תכניות לעתיד לבוא. לצורכי החתונה, סאנין עתיד לצאת למכור את אחוזתו לזוג פולוזוב, וכאן הכול מסתבך. ותמיד, כשאני לוקחת שוב את הספר ליד, אני קצת מקווה, בלב, שאולי הפעם אני אקרא את הספר, וסאנין לא יעשה את מה שעשה, והסוף יהיה אחר.
אז למרות שאין ספר שעליו אני יכולה לומר בפה מלא שזהו הספר האהוב עליי, ויש אחרים שעולים עליו במורכבות העלילה ובמספר הדפים, לספר הזה ישנו פינה מיוחדת בליבי, הפינה של הספרים שהצליחו לגעת בי בצורה בלתי רגילה.

רוצו לקרוא.

» ביקורות נוספות של נעמי
» ביקורות נוספות על זרמים באביב