טורגנייב הוא רומנטיקן ללא תקנה. סיפור זה הוא סיפורו של סאנין שאהבתו כלפי ג'מה האיטלקיה היפה והטהורה מביאה אותו למכירת כל הונו ורכושו רק כדי לגלות שברגע האמת הוא יכול למרות אהבתו העזה לג'מה ללכת אחרי מריה פולוזובה האריסטוקרטית המהפנטת והמהממת. מריה, אשת חברו מימי הלימודים, מפתה אותו ומנפצת לרסיסים את אהבתו הרומנטית היוקדת לג'מה. מריה כובלת את סאנין אליה בשרשראות מהפנטות ויוקדות שאין בכוחו לנתק והופכות אותו ממאהב תמים לג'מה לעבד נרצע אליה.
למרות שמריה נשואה היא מצליחה לנתק את הקשר של סאנין לג'מה ולרתום אותו לעגלתה מלאת המאהבים.

סיפור על חולשת אופיו של האדם, על האהבה ותהפוכותיה, על העתיד שאף פעם איננו בטוח ועל אכזבה גדולה מנשוא לאדם שבוגד באהובתו התמימה והזכה.

הסיפור נכתב בשנות ה-70 של המאה ה-19 והוא מתרחש בשנות ה-30 של המאה ה-19. הוא למעשה אוטוביוגרפיה חלקית של עברו של טורגנייב.
טורגנייב שפרשת אהבתו המתמשכת לשחקנית והזמרת הצרפתית ספרדית פולין ויארדו. שתי דמויות הנשים בסיפור משקפות כנראה את שני פניה של פולין ויארדו. טורגנייב הכיר אותה לראשונה בפטרבורג כשהייתה בת עשרים ושתיים, כגילה של מריה. בעורקי שתי הנשים זורם דם צועני. סביב בני משפחתה של ג'מה מוזכר בסיפור מספר פעמים זמר הטנור המפורסם גרסיה, שאינו אלא אביה של פולין ומורה הראשון לזמרה ומוזיקה. מעמדו של סאנין בסיפור מאוד מזכיר את מעמדו של טורגנייב במשפחת ויארדו, טורגנייב היה כחלק מהמשפחה במשך קרוב לארבעים שנה. מסיפור חייו ידוע לנו כי ויארדו לא הייתה אדישה לטורגנייב והעריצה את כשרונו ומעמדו ואף סעדה אותו עד ליומו האחרון.

ממה שקראתי עד כה של טורגנייב הוא מצטייר כאשף סיפורי האהבה הבלתי ממומשים כפי שהיו חייו שלו. הוא ידע לכתוב רומנים מצויינים מכיוון שהיה מחובר אליהם רגשית מאוד חזק ומכך ידע לכתוב סצנות חזקות של תאור קשרי היחסים בין זוג אוהבים ובעוצמה של רגש ומעש. ספר מומלץ.

ספר מקסים , ולא הוא לא כבד כמו דוסטויבסקי. הרומן מצטיין בתאורי טבע, פשטות הארועים השזורים במשפטים רבי משמעות אשר נגעו וחדרו חלקם בדקירה.

לדוגמא מתחילת הרומן כשהוא מתאר את הגעת הזיקנה "..ואז פתאום, כרעם ביום בהיר, תנחת עליך הזיקנה, ויחד איתה -פחד מוות מתגבר והולך, המאכל ומכרסם בכל....ואז- טראח,לתוך התהום! ועוד טוב אם כך ייראה משחקם של החיים! כי הרי סביר מאוד שלפני בוא הסוף יתפשטו המחלות והסבל בגוף כולו כחלודה על פני ברזל.."

אבל אל תדאגו, זהו בכלל לא רומן על זקנה, אלא על אהבה. ועוד איזה אהבה, אהבה ממבט ראשון. סאנין, האביר על הסוס על הלבן, מוכן למען אהובתו לעמוד באין ספור מבחנים ולהקריב למענה את כל אשר יידרש.
ברומן המקסים הזה, אני נישאת מעלה על כנפי האהבה, עד אשר פתאום איוואן מחליט לקצוץ את הכנפיים, ואז בצלילה אני נוסקת מטה. אבל איזו הרגשה נפלאה.
אני לא רוצה להרחיב כדי שלא אגלה בטעות פרט מהיצירה הקצרה הזו.


יפהפה.
מומלץ

זרמים באביב היא נובלה המתורגמת לראשונה לעברית ששייכת לאחד מענקי הספרות הרוסית של המאה ה- 19 (בין היתר הוא כתב את "אבות ובנים").
במוקד הנובלה אנו רואים את סאנין, צעיר רוסי אשר נוסע לטייל באירופה ובתחנתו הכמעט אחרונה במסע, בפרנקפורט אשר בגרמניה הוא פוגש את ג'מה, בחורה צעירה ממוצא איטלקי אשר היא ואימה מנהלות קונדיטוריה בעיר. סאנין מתאהב בה מיד אך אבוי, ג'מה מאורסת לאחר. הסופר מתאר את האהבה הראשונה, הטהורה והבוערת הזאת כפי שהיא. אנו עדים למחשבותיו ולפעולתיו אשר לכולם מטרה אחת- להינשא לג'מה. במסגרת זאת הוא פוגש את אשת חברו, מריה פולוזובה, אשר מטילה עליו מעין כישוף בהתנהגותה ומשנה את המציאות. הנובלה הקצרה כוללת את מפגשו של סאנין עם שתי סוגי האהבות. הראשונה, טהורה וזכה והשנייה אפלה ומלוכלכת.
אורכה של הנובלה הינה 164 עמודים ולאחר מכן ישנו הסבר של המתרגם אודות היצירה וכן פירוט של הביטויים השונים שהוזכרו במהלך הספר.
התרגום מצליח להעביר את התחושות של סאנין במלואו. ביטויים רבים בצרפתית וגרמנית שזורים במהלך הטקסט ופירוש להן נמצא באחורי הספר. אני מצאתי את פעולת המעבר והחיפוש מתסכלת ולכן פשוט המשכתי לקרוא.
לסיכום, מדובר באחת מאבני היסוד של הספרות הרוסית ושל הספרות העולמית גם כן. הנובלה מקסימה ומעניינת, גורמת לחשק עז לטייל ברחובות פרנקפורט ולעצור בכל קונדיטוריה בחיפוש אחר ג'מה. הנובלה היא סמי-אוטוביוגרפית, שכן גם הסופר עצמו היה במצב דומה.
הכריכה מתארת תמונה עדינה ומקסימה של בחורה קוראת מכתב ובחור הלום אהבה אשר קרוב אליה. מדובר באחת הכריכות היפות שראיתי לאחרונה והיא הולמת את הנובלה מאוד.
מומלץ.

לפעמים יש לי תחושה שהספר הזה נכתב במיוחד בשבילי. לא רק בגלל שאני אוהבת נורא את הספרות הרוסית, אלא גם בגלל שאני לומדת איטלקית ובלשנות לתואר ראשון, ומעריצה את המרצות האיטלקיות המקסימות שלי, וההערצה לתרבותן של רוסיה ואיטליה מעורבבות, מתמזגות, וגרות בתוכי בכפיפה אחת.
דימיטרי סאנין, איש צעיר, מגיע לפרנקפורט, במסגרת טיול שהוא עורך סביב העולם. הוא מציל את חייו של אמיליו, אחיה הצעיר של ג'מה היפהפיה, והופך מייד לחביבם של המשפחה האיטלקית הקטנה. הוא מתאהב בג'מה, וג'מה אף היא איננה אדישה כלפיו. לאחר שהיא דוחה את חתנה הגרמני, הכול זוהר ברגע של אושר, והמשפחה הקטנה – האם (סיניורה רוזלי), המשרת (פנטליאונה), האח (אמיל) – שמחים בשמחתם, מעריצים את סאנין, ורוקמים תכניות לעתיד לבוא. לצורכי החתונה, סאנין עתיד לצאת למכור את אחוזתו לזוג פולוזוב, וכאן הכול מסתבך. ותמיד, כשאני לוקחת שוב את הספר ליד, אני קצת מקווה, בלב, שאולי הפעם אני אקרא את הספר, וסאנין לא יעשה את מה שעשה, והסוף יהיה אחר.
אז למרות שאין ספר שעליו אני יכולה לומר בפה מלא שזהו הספר האהוב עליי, ויש אחרים שעולים עליו במורכבות העלילה ובמספר הדפים, לספר הזה ישנו פינה מיוחדת בליבי, הפינה של הספרים שהצליחו לגעת בי בצורה בלתי רגילה.

רוצו לקרוא.

סיפור נפלא בפשטותו. לכאורה סיפור שטחי ותמים על בחור הנקרע בין אהבה אחת לאחרת (לא אפרט מחשש לקלקל.. אגב הקריאה מאחורי הספר וקריאת הביקורת כאן קילקלה כי הקדימה את שמסופר בהמשך...) אך הכתיבה היא שהופכת את הסיפור למקסים, מתוק מדבש, אוורירי ורומנטי ועם זאת סוער וסקסי. למרות שמסופר מנקודת מבטו של גבר, סיפור ל"בנות" כך הייתי קוראת לו בלי להיות שובינסטית כי הוא שופע מתיקות וסערת רגשות של נעורים ונגע לי בלב בנקודות הנשיות והרומנטיות שלי בעיקר. כפי שכבר ציינו כאן קודם, הספר שופע בתאורים מהתקופה הישנה ובמשפטים בגרמנית, צרפתית ובאיטלקית עם הסברים בסוף הספר - בחירה גרועה כי הופכת את הקריאה למסורבלת מאד ובמקום להיכנס לאווירה המיוחדת מצאתי את עצמי פשוט מוותרת. פירושים בתחתית כל דף רלוונטי היתה כאן עוזרת.
ספר מקסים אך לא ספר חובה.
משב רוח אוורירי בימי הקיץ השרביים.

"אנשים חלשים אינם מסיימים דבר – הם רק מחכים עד שיבוא הסיום." אני חובב אקסיומות בספרים, בעיקר כאלו שנוגעות לטבע האדם. הן מעוררות מחשבה. למשל מי אני ביחס לאקסיומה?
העלילה של הספר מעניינת. אפשר לצלול דרכה לעיר פרנקפורט, ולחיים בשנות השלושים של המאה התשע-עשרה. אם יש רצון להתעמק קצת יותר במושגים מהתקופה, אז כדאי להתייחס להערות השוליים.

הוצאת כתר,מה עבר לכם בראש בדיוק?
מי לעזאזל שם הערות שוליים בסוף של הספר???
זה אולי הדבר הכי מעצבן שאפשר לעשות לספר.
במקום שאני אוכל ממש להנות מהספר (שהיה מאוד מהנה,סיפור אהבה לא שגרתי כזה),הייתי כל הזמן עסוק בלדפדף אחורה כדי לקרוא את ההערות שוליים.
יש פשוט דברים שלא עושים לספרים.
זה אחד מהם.
כל ההנאה נהרסה לי בגלל זה.

ספר נחמד סיפור קצר על אהבה כתוב בשפה יפה. אך מעצבן שאת המילים המתורגמות כתובות בסוף הספר. חבל שלא הכניסו וצירפו בסוף העמוד למטה .

זה שזה ספר מעולה זה כבר ידוע, קלאסיקה רוסית במיטבה, אבל מבחינת הספר בעברית התרגום מעולה, קצת הורס שיש איזה 150 הערות שוליים וכולן בסוף הספר והיה די מעצבן לקטוע את הקריאה ולדפדף לסוף.
ובסה"כ מומלץ בכל השפות גם לדוברי רוסית ועברית.