הביקורת נכתבה ביום רביעי, 15 בינואר, 2014
ע"י קארי
ע"י קארי
את יורם קניוק יצא לי להכיר אישית וכמובן מן הספרים שכתב והפרויקטים שבהם היה מעורב. לפני מספר חודשים ששמעתי על מותו הצטערתי שלא ידעתי על מצבו הקשה, חשבתי שהייתי יכולה לעשות ביקור נימוסין...
לא מיהרתי לקרוא את ספרו זה, כיוון שספריו היו כבדים עבורי, איכשהו העלילה הייתה נפתלת לפעמים לא הבנתי מה בדיוק ניסה לומר, ובכן דילגתי.
לפני מספר ימים נפל ספרו לידי, ושמחתי שהייתה לי ההזדמנות לקראו, עוד לפני שעיינתי בו.
שמחתי לגלות שעבר לכתוב בסגנון עכשווי וכן את דעותיו אודות הגבורה הישראלית... ייתכן הרבה לא יאהבו את דרך המחשבה שלו, ואפשר לראות איך זה עשה לו צרות לאורך כל הדרך, אבל גם השאיר אותו בחיים זמן ארוך מן המצופה כמו שהוא צפה זאת.. מצד אחד זה שחיכה שישים שנה כדי לכתוב את החומר שלכל הדעות הוא קשה ובלתי מזמין, איבד חלק די גדול בדרך, ומצד שני, אם תשאלו אותי די גם במה שכתב כדי להבין את גודל הקשיים "בהקמת המדינה".
בסיום הספר שנהניתי ממנו למרות הקוטעים הקשים על זוועות המלחמה, שוב הרגשתי החמצה נוספת כיוון שרציתי לומר לו אי אלו מילים טובות על הספר ועל המאמץ שהשקיע, מעט מבולבל מבחינה כרונולוגית, אך אנו כישראלים יכולים לעשות את הסדר בראש וגם על אי אלו חזרות אפשר לסלוח לאדם שהייה קרוב לסוף ימיו. ומעבר לסליחה יש להודות על כך שהשאיר מסמך "מצולם", על תקופה שחלפה ואני מקווה שיהיו מספיק אנשים שירצו מידי פעם להציץ בעבר כדי להיות אסירי תודה על הווה שגם אם הוא אינו מה שאנו רוצים שיהיה, עדיין אנו במצב הרבה יותר טוב... מארבעים ושמונה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני אוהב את יורם קניוק
וגם אני הצטערתי על לכתו אבל איכשהו לספר הזה שכתב
אני לא מחובר, אני יותר אוהב את ה-"חיים על נייר זכוכית". יהי זכרו ברוך לעולם ועד !!! |
3 הקוראים שאהבו את הביקורת