“ובכן ... מאד נהניתי לקרוא את "משחק על זמן" של גיום מוסו. לאחר שהגעתי לעמוד 130, קראתי רצוף את הספר עד לסופו המפתיע. מסופר על בחור בשם אליוט שקופץ בזמן ופוגש את ה"אני העתידי" שלו בעוד 30 שנה. הוא לא מאמין בהתחלה שזה אכן קורה לו, אך כל הסימנים מראים שזו אמת. זה אכן הוא. הספר כתוב בצורה מעניינת וקריאה. קשה להניחו מהיד. מומלץ בחום. אכן מגיע לו 5 כוכבים. ואפילו יותר.

תיהנו ...

נדב.”

“משחק על זמן/גיום מוסו

ספריי מתח אינם הבחירה האולטימטיבית שלי, נדמה לי כאשר איני מוצאת
שום דבר אחר אני פונה לסוגה זאת, לפחות שם מובטח לי השתלשלות
עלילה רציפה וסוג של עניין.

בעבר קראתי את ספרו הנערה מברוקלין, ספר "עב כרס" לפחות מבחינת
עלילה. איני זוכרת עד כמה אהבתי את הספר, מכל מקום לא סבלתי.

במקרה את הספר הזה שמעתי במקום לקרוא, הייתי ממליצה לקרוא את ספר
כטקסט. יש לזה איכות אחרת שצוללים לתוך טקסט, הדמיון עובד יותר
טוב. הספר מתיימר להביא לקורא סיטואציה של מצבים, בה הגיבור יכול
לשלוט בעבר ובעתיד של עצמו, מה הדבר אומר על בחירותיו, והאם באמת
אנו יכולים לשלוט בניווט היסטוריה הפרטית שלנו, האם זה כדאי?
מי שלא אוהב ספוילרים, שיפסיק לקרוא כעת את מה שאני כותבת, כיוון
שאולי זה ינווט אותו אחרת בהבנת העלילה. למרות שאיני נוהגת לכתוב
ספוילרים, נראה לי מבחינתי דרוש, כיוון שבדעתי לכתוב את הבנתי מתוך
ניסיוני הפרטי, את העלילה.

בעברי הייתי מעורבת ברומן גדול מן החיים שידע התנגשויות ולבסוף לא
צלח לקרום עור וגידים למרות הרגשות מן הסרטים. לא אחת אני מוצאת
את עצמי עדיין חולמת על אותו גבר שהיה אמור להיות כל עולמי, וזאת לאחר
שהוא כבר מת מזה מספר שנים. כל פעם מחדש כשאני מתעוררת, אני
גוערת בעצמי, מה את עושה, הבנאדם כבר מת!!!! האין זאת חזרה בזמן
מבלי להשתמש בחומרים כימיים? ואולי אני עצמי בעלת סגולות נהדרות,
אבל אני לא הסופרת ואין לדעת אם יש לשני הסיפורים יש בסיס משותף, אבל
נפש האדם אינה שונה בהרבה בין אחת לאחרת, כלומר דרך הפעולה, כמובן
שהאיכויות זה סיפור לגמרי אחר.

מכל מקום הספר עוסק בנשמות מן הישוב, לא בכאלה שיש להם אופי
מעוות. כך שאם אני מתייחסת לזה, האם הרעיון אפשרי? כן... עד כמה הוא אמין?
לדעתי במקרה זה מפוספס ברמות גדולות. הוא מעביר את מסננת הזמן תוך
כדי ציון אירועים, תופעות שנכנסו לשוק הצרכנים שמהווים את שעון הזמן,
לרגע נדמה שאנו קוראים ספר היסטוריה של הזמן האחרון, היה נכון בשנת
2007 כאשר הזמן יצא לאור, כאילו הוא קצת התיישן, זה באמת לא מפריע,
אבל לא ממש מכניס אותך למסגרת הזמן. פחות מידי עלילה ותיאור רגשות
או מה עברו הדמויות במשך שלושים כמה שנה, הספר מתרכז באליוט בן
שלושים שנה ומסתיים טיפה אחרי שהוא מת בגיל 61.

תחילה לא הבנתי את ההזיה שלו כשהוא פוגש את עצמו כאני מבוגר, בסך
הכול בחירה של כלי, אולי החלומות הן דבר נדוש? כתבתי ספר שבו אני מתארת
את גיל העמידה שלי, והכנסתי חלום שהיה לי במציאות, ויצא כל כך מצוין
לא להאמין, לא מזמן קראתי את שוב, לדעתי גם חזק וגם מצחיק...
בקיצור למרות מה שחסר בספר משחק על זמן אני ממליצה עליו
ואתן לו 4 כוכבים מתוך חמישה. לפחות העביר לי שבת נחמדה כאשר
לא יכולתי לעשות משהו אחר.”

“רומן נחמד מעט נושק למדע דמיוני. מותר לחלום על תנועה בזמן למרות שזה נוגד אצת כל החוקים שלנו. מומלץ מאןוד”

“מעולה! לא להחמיץ!
גיום מוסו הוא סופר מצוין ועד היום מעולם לא התאכזבתי כשקראתי ספר שלו.
הספר הזה הוא אחד מאותם ספרים משובחים.
הרעיון הכללי הוא להתמודד עם השאלה הפילוסופית של חזרה בזמן ("אם אחזור אחורה בזמן ואהרוג את סבא שלי אז איך אחזור אחורה בזמן?"), אבל את הדיון התאורטי הוא מצליח לכבול לתוך עלילה מותחת ומרתקת. אני לא רוצה להוסיף יותר פשוט כדי לא לפגום בהנאה מהספר.
הוא עושה את זה בכשרון רב כל כך, שקשה להניח את הספר מהידיים. מומלץ!”