שני חברים הלכו בדרך, בים בם בום.
אחד קיבל מכה בברך, בים בם בום.
לאחד קוראים קונור ולאחר מארק. קונור בן ה-15 רק רצה שקט כשהכין שיעורים, וישב מאחורי מכולת אשפה בחצרו בשיקגו. שני ערסים רק רצו לשרוף אותו ושרפו. השיקום היה ארוך, הוא נקם ויחד עם חברו מארק והכסף שהשיג ובגדול, הלכו ללמוד בניו-יורק. יצאו פסיכיאטרים. שיהיה.
<mark>גיום מוסו</mark> הוא סופר פורה והספר הזה הוא אחד המוקדמים שלו, שבזמורה ביתן כנרת מישהו נ

אם יעירו אותי באמצע הלילה ויעשו לי מבחן אסוציאציות מהיר, זה ייראה כך:
קריסטין הרמל. השחתת זמן!
ג'וג'ו מויס. זבלון!
<mark>גיום מוסו</mark>. להטיס מהיד ומייד!

הרמל מויס מוסו הם הממ...
והממ... הרי הן סימן למחשבות.

קרא את הספרים שלהם, פיתח מחשבות סלידה עזה מהשילוש המשובש הרמל-מויס-מוסו.
כתב תגובות, לא חסך כותב הביקורות הנרגן את שבטו מהסופר מוסו וגם לא משתי הצלעות האחרות של השילוש המחורטש.
קראו את תגובו

כל כך הרבה זמן חיכיתי לקרוא ספר של <mark>גיום מוסו</mark>, "הסופר המצליח ביותר בצרפת" כפי שנכתב על הכריכה המהללת את שמו. לא שהיו לי יותר מידי ציפיות מספר מתח אך הוא נבחר כדי שאוכל להמשיך להתמיד בקריאה גם בתקופה זו.

במקום להיות קריא, זורם ומעניין מצאתי את עצמי נאבקת להבין מי זה מי, מגלגלת בתוך ראשי שמות צרפתיים שנשמעים אותו הדבר, מיקומים בפריז שאת חלקם אני מכירה אבל את חלקם הרב לא, ובעיקר פרטים לא רלוונטיים ש

<mark>גיום מוסו</mark> כותב תמיד באותו דפוס כתיבה. פרקים קצרים, בראש כל פרק ציטוט מוכר מפילוסוף או ידוע אחר. לרוב הוא מחבר שתי דמויות מעולמות שונים שלא אוהבים אחד את השני, והדו-שיח בין שתי הדמויות הללו עוקצני ומתגרה, כשבסוף העלילה הלימון הופך ללימונדה.

למוסו קשה להיפרד מדמויות שנכחו בספריו הקודמים הוא לוקח אותם אתו, ולכן שמי נוהג לקרוא את ספריו מלווה את דמויותיו כברת דרך ארוכה.

הספר הנוכחי מתרחש לא רק ב

אחחח <mark>גיום מוסו</mark>. מה לא דובר, תואר והושר. הלי-צ'יילד של ילידי הסבנטיז; ההרלן קובן של הריביירה הצרפתית. האיש כל כך פורה, שאתה מתקשה לעקוב. כבר קרה לי "איתו", שהייתי בטוח שקראתי ספר מסוים שלו ובכלל בילבלתי עם ספר אחר. כל ביקור שלי בפנאק בפריז -הופ- עוד שולחן/מדף שלם עם "האחרון של מוסו!". הרגת אותנו, הלו. כמה תשומת לב צריך/רוצה הבנאדם. וכבר כתבתי פה בעבר שאני לא מחובבי ספרים "שכולם מדברים עליהם" ובטח ש

וואו וואו וואו!
אם כסטודנטית עייפה תמידית ועוד אחרי יום עוד יותר מתיש נשארתי ערה עד 2:00 בלילה רק על מנת לסיים את הספר הזה כאשר בכלל הייתי בעמודיו הראשונים כשנכנסתי למיטה אומר משהו על הספר הזה – פשוט מטורף!
אליס שפר מתעוררת אזוקה באמצעו של הסנטרל פארק לגבר זר שמציג עצמו בפניה כגבריאל קיין, פסנתרן ג'ז שלילה קודם לכן ניגן בכלל בבר בדבלין, אליס ערב קודם לכן שתתה עם שלוש מחברותיה בשאנז אליזה בצרפת!

"אליס וגבריאל לא זוכרים דבר מהלילה הקודם...
(מהכריכה)

כחברה בקהילת הקוראים של "כנרת, זמורה-ביתן" (הקהילה הסגולה), הספר התקבל אצלי ללא תקציר בכריכה. הדבר היחידי שידעתי הוא, שאני הולכת לקרוא עוד ספר של הסופר הצרפתי <mark>גיום מוסו</mark>.

לסופר גיוס מוסו התוודעתי בספריו הקודמים שתורגמו לעברית: "משחק על זמן", "קולו של המלאך", ו"מחר".

סגנון כתיבתו מוכר לי וברוב ספריו למושג "זמן" ישנה משמעות, לרבות כתיבה

<mark>גיום מוסו</mark> כותב יפה, מותח. גורם לך לאבד את הבלמים אחרי כל פרק ולרוץ הלאה בשקיקה לפרק הבא.
גם הסטנדרט שלו של ציטוטים בתחילת כל פרק מעניין ולפעמים שולח אותך לויקיפדיה כדי להרחיב וללמוד עוד על המצוטט וכן לgoogle maps כדי לראות בעיניים את המקומות המתוארים ולעבור את העלילה יחד עם הגיבורים.
קראתי את כל ספריו של מוסו וכולם מקסימים. כל ספר והחן שלו.
יש מוטיבים חוזרים, ולפעמים אף קריצה ויותר מכך לדמו

כשסקרתי את הספר "קולו של המלאך" של <mark>גיום מוסו</mark>, זוכרים שהמלצתי שתחבקו את הטלפון הסלולארי שלכם, כמה שיותר צמוד אליכם? אז הפעם, אם אתם מחליטים לתרום את המחשב שלכם, תוודאו היטב שהוא פורמט כראוי.

זיכרו שהחיים שלנו מעוגנים בתוך המחשבים שלנו...

למקרה שתחליטו לקחת את הספר הנוכחי לידיכם, קבלו עוד אזהרה, אתם הולכים להישאב אליו... אזי מראש תכינו קנקן קפה, תה, נשנושים והתחילו לצלול לתוך עמודי הספר.