ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 בדצמבר, 2013
ע"י Bar
ע"י Bar
*ספוילרים (לא הרבה, אבל עדיין)*
הזאבים של גרייס זאת אחת הסדרות האלו שהגיע עם פוטנציאל בשמיים, וביצוע ברצפה. כל מלכודת קיטש שקיימת, הסדרה הזאת חוטאת בה. כי כמה פעמים כבר שמענו על סיפור האהבה של הילדה השקטה והלא פופולארית (אבל עדיין, מאוד יפה וחכמה, כי לא יכול להיות אחרת) שמתאהבת בבחור מסתורי, וואלה, גם הוא מאוהב בה!!! כבר שנים!! מאז שהוא ראה אותה כשהיא הייתה קטנה והוא היה בצורת זאב (כי זה לא מטריד מכלל). כל ביקורת פוגעת שאי פעם נכתבה על דמדומים, יכולה בהחלט להתאים גם לספרים האלו, ובמיוחד לשלישי, שהיה מלך הקיטשיות והדביקיות בכל הסדרה הזאת.
את הספר הראשון עוד אהבתי. היה פה רעיון חדש לגמרי. אנשי זאב, אבל לא כמו שהתרגלנו אליהם. אין לנו ירח מלא, הם לא משתנים כל חודש והם לא משתנים מתי שבא להם *דמדומים אהמאהמ* . השינוי כאן נובע ממזג האוויר, והוא משאיר אותם בצורה הזאת לכמה חודשים טובים. וכל שנה זה מתרחש, עד לנקודת האל-חזור. אז הזאבים האלה מנסים לא למשוך יותר מדי תשומת לב, מנסים לשרוד איכשהו, ומקווים לטוב. כולם חוץ מסאם, גיבורנו האהוב, שלא יכול להפסיק לחשוב על גרייס.
הבחור צופה בה כמעט כל שנה בתור זאב, והיא בו, ואף אחד לא חושב שזה טיפה מטריד? היא חושבת שהוא רק זאב, אז זה עוד בסדר, אבל הוא מתבונן בה בצורה שכבר נחשבת לאובססיבית ברמה מסוימת.
וכשהיא מגלה שהוא זאב בעצם, זה לא מפריע לה בכלל? אם בחור חמוד שהייתי מעוניינת בו היה מספר לי שהוא הופך לזאב כל חורף, מרבית הסיכויים שלא הייתי נשארת בסביבה להמון זמן. אבל בשביל גרייס זה חלום. כי הוא הזאב שלה, עם העיניים הצהובות, זה שהיא פאקינג בוהה בו כל חורף.
אז בספר הראשון, התעלמתי. קראתי אותו. נהנתי מהסיפור, כי היא באמת סופרת טובה. קצת השתעממתי מקטעי השירה,אבל היי, אי אפשר להתלונן שסוף סוף מישהו טורח לפתח את הגיבור שלו, ולתת לו עומק, ולהראות שהוא יותר מסתם פרצוף יפה ומאוהב.
את הספר השני קול ואיזבל הצילו. כי גרייס וסם ורמת הדביקיות שלהם פשוט יצאו לי מכל החורים. כי קול ואיזבל הם הניגוד הכל כך מוחלט לאהבה הזאת שיש בין סם לגרייס. לאהבה שלא נגמרת, שרק מכלה אותך מבפנים כמו אש. כי סם וגרייס הם הזוג הזה שפיזית סובל כשהם לא ביחד, כי הם כל כך מתגעגעים אחד לשני.
ואז יש פתאום את קול, שמתמודד עם השדים שלו. והכתיבה פשוט מדהימה. כי מגי באמת יודעת לכתוב. והיא יצרה עלילה טובה, וסיפור רקע לזאבים שעוד לא ראינו לפני. אז גם את הספר הזה עברתי (לא בלי הרבה תנועות של הקאה באמצע מרמת הדביקיות). כי היה לי את קול. ואיזבל קיבלה כל כך הרבה יותר זמן בספר הזה, ולא יכולתי לעזוב אותם.
ואז גרייס הפכה לזאב, והכל השתנה בספר השלישי. כי סם הוא זה שלכוד בתור אדם, מחכה לה שתשוב מהיערות ומקווה כל כך שהיא לא תשכח אותו. ודי ברור שהיא לא. כי סם וגרייס זה meant to be. אז אתה יושב שם, וחושב לעצמך מתי הוא יפסיק כבר לחשוב עליה, כי נמאס לך. כן, אתה מתגעגע. כן, היא לא פה. אבל אתה אמור להיות המנהיג עכשיו. אתה אמור לעזור לקול. אתה אמור לעזור לחדשים. אז תהיה אחראי כבר! היא זאב. מתישהו היא תחזור. אבל לא כרגע.
ובאמת, שפה כבר נמאס לי. כל כך, כל כך נמאס לי. והיה שלב שרציתי לזרוק את הספר הצידה, ולא לסיים אותו בכלל. אבל סיימתי. כי קול ואיזבל היו מעניינים מדי, והדינמיקה בין שניהם הייתה מעולה. ואיזבל סוף סוף הוכיחה שאכפת לה ממשהו, וקול מיתן קצת את רמות הסרקסזם והביקורת במרבית הדיאלוגים שלו.
אז כן, הסדרה הזאת היה הבטחה אדירה בהתחלה. והכתיבה מעולה, וזורמת, והעלילה גם טובה. אבל רמות הקיטשיות והדביקיות וסם וגרייס בכללי פשוט עלו לי על העצבים, וזה די הרס לי את הספר האחרון.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
