ביקורת ספרותית על אמא ומשמעות החיים מאת ארווין ד' יאלום
ספר טוב

---

אמא ומשמעות החיים. כותרת מעולה לא? השילוב בין ההזדמנות ללמוד מיאלום ולסגור את הפינה השחורה הזו עם אמא שלי. מי צריך יותר מזה באמצע החיים.
באורח פלא, או בתבונה האינסופית של הגאון הזה, גיליתי שיאלום ממש מכיר את אמא שלי אבל בעצם הוא תאר את אמא שלו.
עם אמא כזו קשה להתמודד אז בעיקר חולמים, ויאלום אספן ופרשן חלומות מהטובים ביותר שיש. בזכותם הוא משיג גישה לדלתות נעולות ברבדים הקבורים של מטופליו. החלומות ילוו אותו כמשרתים נאמנים לכל אורך הספר, אך את האמא קוברים דיי מהר לטובת התמודדות עם אחד הנושאים הכואבים ביותר שיש בטיפול נפשי והוא עבודת האבל.

התהליך מכונה לעיתים בשפה הטיפולית "עבודה " ,מכיוון שהוא מביא למבחן את יכולת האדם להתמודד עם מציאות חייו שהשתנתה, בין אם אותו אדם גוסס ממחלה או אבל על אדם אהוב שאיבד בנסיבות טרגיות. תוצאת המבחן תלויה רבות ברמת הבריאות הנפשית החיובית שיש לאותו מטופל.
יאלום מתאר את הדרכים בהם בחר ללוות את אותה עבודת אבל. במיוחד במקרים בהם האבל הפך ללא נורמטיבי. מקובל שתהליך נורמטיבי של אבל נמשך כשנה אך הוא יכול להמשך יותר ולהגיע אף לשלוש שנים. יאלום מספר על מקרים בהם העסוק בעיבוד האבל ובעיסוק קוגניטיבי ורגשי במת הפסיק להיות מועיל והיתה קיימת סכנה אמיתית כי אותם אבלים יוכלו אי פעם להיפרד רגשית מהאדם שאבד כדי לחזור לאיזון נפשי תקין.

יאלום מתאר את הליווי הטיפולי הנחוץ בכל שלב בעבודת האבל. בראשון- כשהאבל בשיאו, תפקיד המטפל הוא בעיקר להיות לצד האדם האבל, לתמוך בו ולפשר לו ככל שניתן להכיל את הכאב. הכלת הכאב אפשרית כשנותנים לאדם לבכות, לדבר על הנפטר, לכאוב את הכאב במלוא עוצמתו מבלי להיבהל מהביטויים הרגשיים. בלי לנסות לבלום או להסיט אותו מכאבו.
בשלב הבא, כשחלה רגיעה בעוצמה הרגשית המלווה את האבל – מטרת הטיפול היא לעזור לו להתארגן מחדש בחיי היום - יום ולחזור בהדרגה לשגרה. כאן העזרה יכולה להיות אקטיבית ויאלום אכן בא בדרישות מאותם מטופלים - כמו ארגון הבית, פינוי חפצים, התמיכה והחיזוק מתקשרים גם לשינויים הצפויים שמזרזים את תהליך הפרידה מהנפטר. למשל, לחזור לצאת לבילוי בלי להרגיש אשמה .
למרות כל הקשיים שהיו מייאשים אולי מטפלים אחרים, יאלום מצליח גם בשיאי החושך אליו הגיעו מטופליו, לאפשר לאבל מקום "בטוח", שבו יוכל לשתף את המטפל בעולמו הרגשי ולעבד את הקשר הנמשך עם הנפטר. לא פעם תוך ניתוח ועיבוד קשרים נוספים עם דמויות משמעותיות שהאדם איבד במהלך חייו.
המשותף לכל המקרים המתוארים בספר מלבד עבודה טיפולית עם חלומות, הוא היכולת להמשיך את הטיפול ואת הברית הטיפולית גם במקרי קיצון בהם בכל תחומי החיים בולטת איזושהי קריסה, התפרקות המלווה בתגובות אבל וטראומה אינטנסיביות, עם ההלם וההצפה של כאב עמוק.
היכולת של יאלום להביא אותם אחרי טיפול ממושך לחוף מבטחים המבטיח הפנמה של האובדן השליטה במצב תושג רק כאשר יבשיל הרגע בו יהיו , שזורים החיים עם המת בעולם הפנימי לצד החיים בעולם החיצוני בלעדיו.


לא קל לקרוא על אבל, למדתי בעבר על עבודת האבל באספקט הטיפולי, אבל איכשהו מצאתי את הדרך, לייצר איזו הפרעת קשב / הסחת דעת, מיהרתי לשים את חומר הלימוד ומטלות הקורס מאחורי. אבל יאלום ברגישות והתבונה האינסופית מעביר את המסר שלו לכל המטפלים והעוסקים בדבר.

המסר העולה מכוון לסביבה הקרובה ולסביבה הטיפולית והוא שיש לקבל ולכבד את השונות של האבלים. תפקיד הסביבה הטיפולית הוא לעזור לכל אדם ולכל למצוא את המודל והנוסחה המתאימים להם להתאבל. למרות הקושי לאפשר את ההזדמנות או הלגיטימציה להתאבל באופן גלוי, להרגיש חלש וניזקק. אך תוך ליווי וקבלת תמיכה מקצועית מתאימה. מקום בטוח שבו יוכל לדבר לבכות, להתגעגע, אל האדם שאבד מבלי שינסו לעצור אותו ומבלי שיפחדו מהרגשות החזקים שהוא מעלה.

ובדיוק שנגמר לכם האוויר במעבר מהיר, אולי כמחווה ל"בהמות" חתולו המיתולוגי של בולגקוב יאלום משתף אותנו בסיוט על חתול דעתן ונקמני במיוחד עם רפלקציה עצמית מרשימה. וכיצד טיפול פסיכולוגי ממוקד , מצליח להפשיר גם שלגים של כעס אצל חתולים.

» ביקורות נוספות של נעמה 38
» ביקורות נוספות על אמא ומשמעות החיים