ביקורת ספרותית על חמש מתנות למוח מאת ערן כץ
ספר טוב

---

מהו הזיכרון, וכיצד ניתן לחדדו ולשמרו במוחנו?
ככל שהנושא מרתק ונוגע לכולנו - כך גדול המסתורין שסביבו, ויש להניח שרוב בני האדם לא יצאו מגדרם כדי לתרגל את מוחם - אם מתוך אדישות, חוסר חשק או מתוך אי ידיעה כיצד לעשות זאת. וגם, קבוצה שקראה את שני ספריו של ערן כץ בנושא הזיכרון ו... אינה זוכרת לתרגל את "שיעורי הבית" שהמחבר הרעיף על קוראיו. לצערי, אני נמנה עם הקבוצה האחרונה... ולכן, כשראיתי ספר נוסף מפרי עטו של המחבר בנושא הנ"ל, אמרתי לעצמי: "וואללה, הזדמנות נהדרת לתרגול נוסף, ואני מניח שהפעם המנה תוגש בצורה קלילה יותר, דבר שיקל עלי את התרגול שכה הזנחתי."
אך לא כך חשב ערן כץ. לו היו תוכניות אחרות עבורי.
אין שם שמזוהה יותר מהסופר ערן כץ בנושא מיומנויות הזיכרון, וביצועיו המעשיים לעיני כל (כולל לעיני עבדכם הנאמן) אכן מוכיחים זאת. ולכן הופתעתי כשראיתי שספרו החדש אינו עוסק בנושא זה אלא ב"מיומנויות של המוח".
ואל תתנו לשמו של הספר להטעותכם. מדובר בספר שהייתי מגדירו כ"כיצד להצליח בעסקים" - ספר שיחשוף תובנות לכל איש עסקים באשר הוא, ויקל עליו את עשיית עסקיו - ובפרט אם הם במזרח הרחוק.
כל "חמש המתנות למוח" מועברות לקורא כשהן משולבות בסיפור מתח שחוצה מספר מדינות ושגיבוריו הם פרופ' ג'רום זומר הישראלי ולצידו אחת הסטודנטיות שלו, קוריאנית העונה לשם מיסאן.
לכל אורכו של הסיפור משלב כץ את הצעותיו למיומנויות המוח בדרך של שיחה בין זומר לסטודנטית, וכאשר נדרש הסבר מפורט וממוקד יותר אנו מקבלים את "החכם/המומחה המקומי" שממתין לנו, הקוראים, במדינות שונות במזרח הרחוק – מדינות שבהן ילמדו אותנו איך, מדוע ולמה.
הסופר מתחיל את שלל הצעותיו בטכניקה החשובה ביותר בספר - מחיקת זיכרונות לא רצויים ממוחנו.
אנו מקבלים טכניקות שיקלו עלינו לסלוח ולמחול לאדם שפגע בנו. לצורך הסבריו מביא כץ הקבלות הקיימות בין ישראל ל... קוריאה (להזכירכם, הסטודנטית הצמודה אליו היא קוריאנית). שני העמים שהוקמו באותה השנה, התגברו על בעיות קיומיות שהיו בעברן והצליחו לשגשג ולהגיע להישגים עולמיים ולצעוד לעבר עתיד פורח. דבר זה נעשה בעצם "מחיקת העבר" אצל שתי המדינות. אצלנו - עמלק והשואה, ואצלם - היפנים והאמריקנים.
וכאן מנצל הסופר הזדמנות להסביר לנו חלק מהשיטות הקיימות ל"מחיקת זיכרון". השיטה היא אחת משיטות נוספות שאותן מביא ערן כץ, ולאחדות מהן יש סימוכין גם בדת היהודית. אתעכב מעט רק על אחת מהן, זו החשובה ביותר בסיפור, והיא היחידה שכל הסיפור מבוסס עליה – מחיקת אירועים לא רצויים מהמוח, ומחילה לזולת. לגבי מחילה לזולת, או השכחת אירוע, וכאן לא נגעתי: חזור 77 פעמים בעל פה על המחילה - דבר שיגרום למוח להקהות את הזיכרון ולהשכיח את האירוע באופן סופי, מה שיוביל אותנו למחול לאדם שפגע בנו, שהרי "אם אינך סולח," מסבירה הסטודנטית, "רק אתה סובל מכך... אנחנו מענישים רק את עצמנו, על מעשה שעשה מישהו אחר."
או, אם ברצונך להתגבר על יצר או לדכא תשוקה קיימת, כמו קניות או אכילת דברים שקשה לעמוד בפניהם - צעד כארבע מאות מטרים, והתשוקה תיעלם כלא היתה... ועוד טכניקות שונות ומשונות הנוגעות לכישורי המוח, כמו: כיצד לקבל החלטה נכונה במהירות, מה זו טעות נכונה וטעות לא נכונה, איך לשפר את יכולת השכנוע שלנו, איך להעלות את רף המכירות ועוד ועוד.
כאן אביא דוגמה משעשעת שוודאי מוכרת לכל אחד מאיתנו: אחת ה"טכניקות" להעלאת כמות מכירות של מוצר מסוים היא לרשום פרט הזוי, שברור שהוא קיים, או לא קיים בו: אם יצרן חולצת ספורט יחליט להוסיף את המשפט "עמיד בכל מזג אוויר" לתיאור תכונותיה של החולצה – יביא הדבר להאדרת המוצר (טוב, לא אצל כולנו...) אף שברור לכולם שכל חולצה ממוצעת עמידה בכל מזג אוויר. ודוגמה נוספת, הפעם מדמיוני, באותו סגנון: לכתוב על מים מינרלים: "אינו מכיל כולסטרול"...
ואסיים ברעיון אחרון לאיש מכירות: לקחת אדם שמגמגם!
וההסבר לכך הוא שאדם שלא מושלם יעורר חמלה ואנשים יהיו מוכנים להקשיב לו, גם מעצם התדהמה, כי הרי איש אינו מצפה לאיש מכירות מגמגם...
וכאן לא יכולתי שלא להיזכר בבדיחה, שמביאה נקודה שונה של הגמגום במכירות.

אדם נכנס לחנות ספרים, אשר על חלון הראווה שלה היה שלט "דרושים מוכרים". הוא ניגש אל הבעלים ואומר לו: "א-א-א-ני מ-עו-עוניין ב-ת-ת-פ-קיד."
‏מביט בו בעל החנות ואומר: "אני לא חושב שזה תפקיד שמתאים לך, בגלל הליקוי בדיבור שלך. זו עבודה של מכירות עם קהל."
‏אומר לו האיש: "ב-ב-קק-ש-שה, א-א-אני מאד ז-ז-זקוק לג'וב הזה. י-י-יש לי אי-אי-שה ושי-שי-שה י-ל-ל-לדים, ת-תן לי לנ-נ-נ-סות!"
התרכך בעל החנות ואמר: "אוקיי, הנה יש לך כאן 6 ספרי תנ"ך. צא ונסה למכור אותם לאנשים בבתיהם, מדלת לדלת!"
לקח האיש המגמגם את הספרים ויצא מן החנות. הוא חוזר כעבור שעה, ומגיש לבעל החנות את מלוא התמורה עבור שישה ספרי תנ"ך.
"‏ה-נ-נה ה-כ-כסף ש-ש-שלך," אומר לבעל החנות. המנהל התרשם מאוד, והחליט לתת לו עוד 12 ספרים, שינסה למוכרם.
לקח האיש את הספרים ויצא שוב לדרכו. לא עברו שעתיים, והוא חזר לחנות ושוב הגיש לבעלים את מלוא התמורה עבור 12 ספרים.
בעל החנות יוצא מגדרו: "תשמע, זה פנטסטי!! מכרת בתוך שלוש שעות יותר ספרי תנ"ך ממה שכל מוכר אחר הצליח למכור בשבוע, תגיד לי איך אתה עושה את זה, מה אתה אומר לאנשים שפותחים לך את הדלת?" עונה לו המוכר: "כ-כ-ש-פו-פו-תחים לי את ה-ד-ד-דלת, אני או-או-מר:
‏'ש-ש-שלום לך ג-ג-בי-בירתי, את ר-רו-צה לק-ק-נות את הת-ת-ת-נ"ך הזה, או ש-א-את רו-צה-צה ש-ש-א-אני א-א-א-קריא לך או-או-אותו'?"

לסיכום. למרות שלמרבית הרעיונות וההצעות לא בדיוק התחברתי, העלילה מעניינת וזורמת, אם כי הזויה מעט, וקטעי המיומנויות שנטועות בה יכולות להיות מיושמות על ידי כל אחד, דבר שהופך את הספר לקריא ואפילו מהנה. ובשולי הדברים, מילה על כריכת הספר: באחת השיחות על מספרים ואותיות מסביר מארחם הסיני של הפרופסור ותלמידתו, את עוצמתו של צבע הזהב: "זהב הוא הצבע העוצמתי ביותר, תוכלו להבחין שלמנהלים במזרח אסיה יש אותיות מוזהבות בולטות על כרטיסי הביקור שלהם..." ערן כץ, בניגוד אלי (זוכרים את שיעורי הבית שלא הכנתי) בהחלט למד ויישם את ההצעה, ולצד תמונת ה"קשר בחוט" הידועה לכולנו כדי לזכור דברים, כתב את שם הספר ואת שמו באותיות זהב...
נהניתי.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על חמש מתנות למוח