ביקורת ספרותית על חוקי הבית מאת ג'ודי פיקו
ספר מעולה

---

לפני שנה וחצי, בעודי חיילת קצת מעל חצי שנה בצבא התקבלתי לצאת למשלחת 'תגלית'. למי שלא מכיר - משלחות 'תגלית' הינן משלחות שמביאות יהודים מחו"ל מכלל המדינות לארץ לטיול בן עשרה ימים שממש מכסה את רוב הארץ מהצפון ועד לערבה תוך כדי לימוד על הארץ, על הצבא, על היהדות וזאת על מנת ליצור זיקה לארץ ישראל וללמד את היהודים שגרים בגולה קצת יותר על מה שהולך לנו כאן וכמובן שאת המשלחת הזו מלווים חיילים נבחרים (ולעיתים אף סטודנטים). אז כפי שאמרתי למזלי עברתי את המיונים והמבחנים הן באנגלית והן על ידיעת הארץ והיהדות והתקבלתי ללוות משלחת שמגיע מארה"ב.

לאחר חודש שגיליתי שהתקבלתי זומנתי לשיחה אישית ובה התברר לי שהמשלחת שאני מסופחת אליה (בשל מעלותיי והיכולות שלי - בלי להשוויץ...) היא משלחת של חולי אספרגר. כמובן שבזמנו לא הכרתי את המחלה, לא ידעתי לקראת מה אני הולכת רק קיבלתי הסבר קצרצר ואמרו לי תבדקי באינטרנט ואם את גם יכולה תקראי את הספר 'חוקי הבית' של ג'ודי פיקו לפני שאת יוצאת לטיול על מנת להבין יותר את המחלה. לצערי שבועיים אחרי התקשרו אליי ואמרו לי שהמשלחת של חולי האספרגר לא תגיע לארץ מכיוון שאין להם כרגע רופא מלווה וללא רופא יש להם איסור לעלות על מטוס בכלל ושלא נדבר על להגיע לארץ זרה ולהתחכך עם אנשים זרים ללא ליווי מסודר וסופחתי למשלחת של בני נוער משיקגו - מה שנקרא 'קבוצה נורמטיבית' (שגם איתם נהנתי מאוד מאוד מאוד).

אז למה כל ההקדמה הזו?

מאז המשלחת עברה שנה. ורק לפני מספר ימים לקחתי את הספר מהספרייה וקראתי אותו. באותו זמן החששות שלי היו כבדים בנוגע למשלחת "איך אני אסתדר איתם? איך הם יבינו אותי? ואם יהיו להם התקפי זעם כי הסתכלתי עליהם לא נכון? איך אני אדבר איתם? יהיה לי כיף? הם יהנו?" וכדומה... וכשסיימתי את הספר הלב שלי כל כך כאב שלא זכיתי להכיר אותם. שלא זכיתי לצאת עם המשלחת הזו, שלא זכיתי להכיר אנשים כאלה מדהימים מקרוב! ההרגשה היא פשוט הפסד.

ועכשיו לספר... הספר מספר על ג'ייקוב, נער בן 18 החולה באספרגר ועל הדרך גם 'חולה' על ביום זירות פשע (לא אמיתיות כמובן), מדע זיהוי פלילי וכל דבר הקשור לכך. מסביבו נמצאת אימו שלא משה ממנו לשנייה אחת ודואגת לכל צרכיו מהרגע שנולד ועד עכשיו למרות שאינו ילד, אחיו הקטן בן ה15 שמרגיש צורך לפרוץ לבתים של אנשים זרים רק כדי להרגיש שייך למקום כלשהו ולא מנודה כמו בביתו שלו וכמובן ג'סי המורה לכישורים חברתיים של ג'ייקוב שנמצאת מתה בהמשך הספר ( זה לא ספויילר זה גם רשום בגב הספר!).

ג'ייקוב, שבעקבות מחלתו קשה לו להשתלב בחברה, לרכוש לעצמו חברים, לאהוב ובכלל להביע רגשות כלשהם נקלע לסיטואציה שלא הוא, לא משפחתו ולא עורך הדין שאימו שכרה לו לא יודעים איך לצאת ממנה ואינם מבינים כיצד נגרם המצב שבו ג'סי אוגליבי המורה לכישורים חברתיים של ג'ייקוב וכנראה הבחורה היחידה שאי פעם הקשיבה לו - נמצאת מתה בבית שעליו שמרה וג'ייקוב מייד נהפך לחשוד העיקרי.

הסיפור,כיאה לג'ודי פיקו, מסופר מ5 נקודות מבט שונות (ג'ייקוב, אחיו, אימו, עורך הדין והשוטר שעצר את ג'ייקוב) אשר עוזרות לטוות את העלילה ונותנות תחושה של מעקב אחר כל מה שקורה בספר מכלל הזוויות האפשריות! פיקו ניסתה בדרך הזו לנסות להסביר לעולם מה היא מחלת האספרגר כיצד רואים אותה אנשים מבחוץ, כיצד מתמודדים עם המחלה האמא, האבא שבורח והאח שמרגיש שאינו שייך לביתו שלו עד כדי מחשבות לא רצוניות ותקוות שיכניסו את אחיו לכלא וכך סוף סוף תשומת הלב אולי תופנה גם אליו.

הספר הזה, מבחינתי, מושלם. הוא מרגש, הוא נוגע ללב, הוא מספר לנו דברים שרובנו לא יודעים, לא מכירים ולא חושדים בהם בכלל, הוא מגלה לנו עולם חדש, פותח לנו את הראש לאנשים שהם מיוחדים ושונים מאיתנו ועוזר לנו אפילו אם זה בטיפ טיפה להבין ולהיכנס לראש של חולה אספרגר ולנסות לראות כיצד הוא רואה את העולם באופן שונה כל כך ממה שאנחנו רואים אותו.

אז אם נחזור אחורה, לעניין החששות שלי מהמחלה ומחברי המשלחת שהייתי אמורה להכיר אני יודעת שאם הייתי קוראת את הספר הזה ויוצאת למשלחת כזו מיוחדת החששות שלי היו יורדים, המסך האפל היה עולה והייתי מתייחסת לכל עניין המחלה בשלוות נפש ואפילו הייתי נהנת ולומדת מהאנשים הללו משהו שכרגע איננו יכולה ללמוד.

לכן, מי שרוצה ללמוד קצת על המחלה, להבין את התחושות, לחוות ספר מדהים שגורם צמרמורות בגוף ולא עוזב לרגע גם ימים אחרי שסיימו לקרוא אותו - זה הספר בשבילכם. ממליצה בחום ! ! !

» ביקורות נוספות של ראיה
» ביקורות נוספות על חוקי הבית