ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 בנובמבר, 2013
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
ע"י קראתי-קורא-אקרא (תומר)
שוב זה קורה לי. אני רוצה להנות ולהעריך אבל משהו מתפספס. אם תעשו סקר בין אנשים שקראו את הספר הזה, תגלו שאצל רובם הוא מופיע בחמישייה או בעשירייה המובילה. מאוד קיוויתי שהוא יעקוף את רוב הספרים ברשימה שלי כי השבחים הם מפה ועד הודעה חדשה והציפיות שלי היו בהתאם, אבל כגודל הציפייה כן גודל האכזבה.
לא אוסיף על המתואר בכריכה האחורית ובאתר. אפשר לומר שלעלילה יש 5 מרכיבים עיקריים: ההווה ובו מתארגנת התהלוכה לקבורת קזנגפ, פרק זמן של מספר שנים בחיי ידיגיי האב הצעיר ושלושה סיפורי פולקלור קירגיזיים. כל אחד מהסיפורים האלה מהווה משל ואחד מהם הוא אותו פרק שלא נכלל בספר המקורי עד לפירוק בריה"מ. אגב, הנמשל של המשל השלישי לא היה לי ברור והמשל השני ארוך מדי ומעייף.
אייטמטוב נוגע במספר נושאים: אהבה, ארעיות מול הנצח, הערכת הדברים הפשוטים, הישגיות, ערכיות, התבגרות, התפכחות, קדמה מול סטגנציה וכמובן הרעות החולות של בריה"מ. לצערי לא הרגשתי שההתמודדות שלו עם הנושאים סיפקה אותי. חשבתי שאצא מהספר עם משפטים חכמים ותובנות שאקח איתי לשנים רבות, אבל למעט קטע קצר פה ושם, לא נפלתי מהרגליים.
זה לא ספר משעמם ומצד שני הוא לא משך אותי להמשיך לקרוא בו. לא הייתה פעם אחת שהצטערתי שעליי להפסיק את הקריאה בו וגם לא הייתה פעם אחת שחיכיתי להמשיך לקרוא בו, חוץ מהרצון לסיים אותו ולהמשיך הלאה. לא ממש התחברתי לאף אחת מהדמויות.
אני לא יכול להימנע ממספר השוואות. ההשוואה הראשונה היא לכל ספר שקראתי אי פעם והביע ביקורת נגד השלטון הסובייטי: חוות החיות, 1984, האמן ומרגריטה, לב כלב, הביצים הגורליות, הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. בכולם מסרים אנטי-סובייטיים, אם באופן ישיר ואם בצורה של משלים מאוד מוצלחים ומושחזים. אחרי שהתרגלתי לרף שהם הציבו, הטיפול של אייטמטוב בנושא נראתה לי חיוורת ובלי שיניים. נכון, הוא אומר שבריה"מ נקטה בגישה מתבודדת, נעצה רגליים עמוק במקום בסירוב תקיף להתקדם הלאה ורדפה את אנשיה באופן עיוור ופנאטי. בכל זאת, אני הרגשתי שזה לא מספיק.
ההשוואה השנייה היא ספציפית ל'הקלות הבלתי נסבלת של הקיום', ואני מתנצל בפני מי שעוקב אחרי הביקורות שלי וכבר נמאס לו לשמוע עד כמה הספר הזה מושלם מבחינתי. זה לא העניין הפעם. כשהתחלתי לקרוא את 'הקלות..' בפעם הראשונה, הייתי במרחק 65 עמודים מסוף הספר כאשר החלטתי שאני מפסיק לקרוא אותו. הייתי בדיוק בתחילת שנת לימודים עמוסה, לא הבנתי על מה המהומה ובאותו זמן הרגשתי שאני לא מפיק ממנו מה שאני יכול להפיק ממנו. הנחתי אותו בצד וחזרתי אליו כעבור כמה חודשים- מההתחלה. בסיבוב השני הנאתי גדלה לאין שיעור. המסקנה המתבקשת היא שיש ספרים שאנחנו לא נמצאים בתקופה המתאימה לקרוא אותם ואני לא מדבר בהכרח על הגיל המתאים. הייתי צריך יותר פנאי או שלווה או דבר אחר שאני לא יודע להצביע עליו, כדי להעריך את כל מה של'הקלות..' היה להציע לי. אני לא יכול להימנע מהמחשבה שאולי זה מה שקרה לי עם 'והיום איננו כלה'. מכיוון שהוא לא משך אותי לחזור ולקרוא בו, לקח לי המון זמן לסיים אותו. אולי זה פגע ברצף ההנאה הפוטנציאלי ואולי אין קשר. אני בהחלט שוקל לתת לו הזדמנות נוספת בעתיד.
השוואה שלישית היא לסיפורים של אתגר קרת. קניתי היום את 'געגועיי לקיסינג'ר' וקראתי בפעם השנייה או השלישית בחיי את 'לשבור את החזיר' ובפעם הראשונה סיפור אחר שלו. אני מצטער לומר ששני הסיפורים האלה הרגישו לי מעוררי מחשבה ורגש כמו 'והיום איננו כלה' כולו. כבודו של קרת במקומו מונח ומאידך עם כל הכישרון הרב שיש לו לדעתי, ספר שלם שנחשב בין הטובים שנכתבו אי פעם בעיני רבים, אמור בעיקרון להשאיר אבק לשני סיפורים קטנים שלו.
אני חושש שאני נעשה ציני יותר לאחרונה (ציני, לא סרקסטי. זה מהותי) וייתכן שזה מה שפגם בהנאתי מהספר, בעוד ספרים קודרים וציניים הסבו לי הנאה גדולה ממנו. אני קצת נשמע כמו אותם צעירים שידיגיי מבכה את השינוי שחל בהם לעומת הדור שלו. אולי קצת אבדה לי היכולת להעריך את הדברים הפשוטים והטובים. בכל מקרה אני מקווה ששכבת הציניות שעטיתי תתקלף לפחות בחלקה ובפעם הבאה אוכל להנות ממנו יותר.
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
תודה, כנרת.
עברו רק כמה חודשים ובינתיים אני מרגיש שאין לי צורך לחזור לספר הזה לפחות במשך כמה שנים. אם את חייבת לעצמך לצלוח אותו, אני באמת ממליץ שתבדקי היטב אם את בתקופה המתאימה. המשפט של הציניקן פשוט נורא. עוד לא הגעתי לרמה כזאת ואני גם לא אגיע.
גם היום יש שמיים יפים. לי אישית חסרים קצת עננים שיקשטו אותם ובכל זאת תמיד עדיף על שמי אובך. יום טוב |
|
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
שבוע שעבר התחלתי אותו שוב . . .
כל ההפסקות שאני עושה מרגישים לי כמו ציפיה לצלצול הפעמון בבצפר :)
הרבה זמן אני משתוקקת לקרא ת'ספר המהולל הזה, אבל הערה שלך נחתה לה ברכּות אי שם בין חדרי הלב - שצריך תקופה מתאימה לקרא ת'ספר הזה - ואולי תקופה עמוסה בלימודים שמצריכים כ"כ הרבה צומי וריכוז, פחות שואבת לקריאת הספר הזה. אז תודה ^.^ שאפו על ההבדל בין ציני לסרקסטי. החכמתי : ) אני גם מקוה בכללי, ששכבת הציניות תתקלף... ותכף אמצא מי זה שאמר - "ציניקן הוא אדם שבכל פעם שעולה באפו ריח פרחים, מסב את ראשו ומחפש ארון מתים..." בנתיים תומר, תהנה משמיים טריים שמציירים לנו בוקר נפלא ושפע של תכלת : ) כּנרת~~ |
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
תודה, חני ונצחיה.
בעבר אמרו עליי לעתים קרובות שאני תמים. אנשים ממשיכים להגיד את זה, אבל לדעתי זה בגלל שהם מקובעים על דעה קדומה והם לא שמו לב לשינויים שבי. בכל מקרה, אני מבכה על התמימות שהייתה בי ואבדה ואני שמח שחלק ממנה הפסיק לעמוד בדרכי. את הציניות אני לא מחבק בכלל ואפשר לדעתי לאבד מהתמימות בלי לעבור מיד לזרועות הציניות.
עם כל החיבה שלי לאמנות קודרת ועצובה, משהו שאולי הפריע לי בספר הזה היה שילוב מאוד מוזר עבורי, של תמימות עם עצבות. אני לעומת זאת מאוד רגיל לראות תמימות יד ביד עם אופטימיות ועצבות עם התפכחות מתמימות. |
|
אפרתי
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אני מצטערת להגיד שגם אני לא נפלתי שדודה. התחלתי כמה פעמים ונטשתי באמצע. לא כי זה לא כתוב
טוב, זה כתוב בגאוניות. הפרק הפותח הוא מופת לתיאור מדהים. הפיוט שלו נשגב, אבל הסיפור לא מספיק מושך אותי. אני עוד אסיים ובטח אתן לו חמישה כוכבים, אבל גם אני נכשלתי במבחן הקריאה שלו (בינתיים).
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אצלי הוא בעשירייה העליונה.
מצד שני קונדרה נמצא אצלי עמוק למטה בדירוג. ההשוואה לאתגר קרת מעניינת. אני צריכה לחשוב עליה עוד. אני חושבת שעיקר היופי של הספר הוא התמימות שלו. נהניתי ממנו כל כך, ברמה שחשבתי שהיא ייחודית לי. יש בתמימות הזאת משהו שלחלוטין לא מתאים לציניות המתוחכמת של המאה העשרים ואחת. אחר כך הופתעתי לגלות שכל כך הרבה אנשים חושבים כמוני. ולא, אני לא נעלבת (ואני יודעת שרבים אחרים כן).
כתבת מאוד יפה, וזה מה שחשוב. |
|
חני
(לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
נמר השלג שלו היה מעולה,לעומת זאת את "והיום אינו כלה" התחלתי
אין ספור פעמים, אני יודעת שמחכה לי הפתעה אם אצליח לעבור את ההלוויה הלא נגמרת בתחילת הספר..
אני מסכימה עם ההנחה שלך: "שיש ספרים שאנחנו לא נמצאים בתקופה המתאימה לקרוא אותם ואני לא מדבר בהכרח על הגיל המתאים". כל כך נכון. וביקורת מקסימה, אני בסוף אקרא אותו בזמן המתאים. |
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
קראתי-קורא-אקרא (תומר)- ממה שפרטת הרי שיש לנו הרבה מהמשותף .אז נשארת לי התובנה היחידה
לצערי:שהבדלי דורות, גילאים,וקצב התרבויות של היום עושה את שלהם.
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
יש הרבה דברים שאני מחפש בספר, חמדת.
לא כולם חייבים להימצא בו ביחד כדי שאהנה, אבל ככל שיהיו יותר, כמובן שכך תגדל הנאתי. אני מחפש ללמוד קצת על עצמי ועל אחרים, לשמוע על רעיונות חדשים (גם אם אני לא מסכים איתם), להיחשף לתרבויות חדשות ומנהגים שלא הכרתי, לצחוק, להיות במתח, להתרגש, להזדהות, לשנוא, לחשוב על תובנות מתוך הספר גם שעות אחרי הקריאה ובמקרים טובים גם שנים אחרי שסיימתי לקרוא אותו, להעביר את הזמן בכיף.
לצערי אני יכול להגיד שקיבלתי די מעט מכל אלה בקריאת הספר הזה. אגב, את 'מגילת סן מיקלה' ניסיתי לקרוא בהמלצת אבי אבל נשברתי עוד לפני עמוד 100. הכי חשוב שבסוף כל אחד מאיתנו ימצא ממה להנות. |
|
חמדת
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תומר -תלוי מה אתה מחפש בספר ואילו תובנות .אני יודעת שאצלי הוא בין השלישיה הפותחת .
יחד עם "מגילת סן מיקלה" ו-משפחתי וחיות אחרות ".
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעניינת ומנומקת היטב.
קראתי משלו רק את נמר השלג, שהיה בינוני לטעמי.
|
|
בנצי גורן
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אני לא בטוח שהייתי מדרג אותו בחמישייה, אבל בעייני זהו ספר מצוין.
קראתי אחריו גם את "ג'מילה" של אייטמטוב וגם הוא מעולה.
|
|
קראתי-קורא-אקרא (תומר)
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
תודה לכם.
נתי, אני שמח שלמרות שאנחנו בדעות הפוכות נהנית מהביקורת. יעל, אני מאוד מסכים עם ההגדרה שלו כפשטני.
|
|
yaelhar
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעניינת.
יש משהו פשטני, אני חושבת, בכתיבה של אייטמטוב, שיש שמתלהבים ויש שפחות. גם אני מאלה של הפחות.
|
|
ronen
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אני חייב להזדהות!
גם אני מאוד התאכזבתי מהספר הזה.
כמות השבחים שלו יותר ארוכה מהתור בסופר, והוא פשוט לא גרם לי לרצות להמשיך לקרוא... |
|
נתי ק.
(לפני 11 שנים ו-10 חודשים)
אצלי הוא בהחלט בעשיריה הפותחת, אבל מכבדת את דעתך
ונהנית מהביקורות שלך:-)
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת