ביקורת ספרותית על והיום איננו כלה - ספריה לעם #408 מאת צ'ינגיס אייטמטוב
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 28 ביולי, 2012
ע"י חלבי


מה לא כתבו על הספר המופלא "והיום איננו כלה"

לא אדוש את מה שכבר נכתב ולא אמחזר במילים משופצות כי הקוראים לבטח ידלגו וזה לא יאה לרומן ענק כזה

אז אני אעשה מהעניין של הבקורת גם דבר מעניין ואבנה על זה
סיפור לא פחות מעניין זה יגרום לי נחת והחשוב יותר זה יעניין את הקוראים

כשהתחלתי לקרוא את הספר ולאו דווקא ספר זה אני מייד מפתיח בדמיוני את הסביבה שבה מתרחש הסיפור את הדמויות שבונים אותו וכאילו ותרשו לי לשים דגש מתחת למילה כאילו אני נמצא בינם וקרוב אליהם וראה אותם ואת מעשיהם

נדמה שלא רק אני חושב כך אולי יש לי שותפים

בילדותי לא גדלתי ולא פרצתי לעולם שכולו טוב ודברי נוחות אני עדיין זוכר ועדיין שומע באוזניי את פעית העיזים ונביחות הכלבים שמלאו את חצר ביתנו.

אני זוכר את צמד הגמלים שאבי גידל כי זה היה כורח קיומי האם זה אומר משהוא או מקרב אותי לסיפור המופלא

אני עדיין מצטמרר כשאני קורא על המרחבים המוריקים שבם רועים עדרי הצאן והרועים נפגשים בחצי גורן לארוחת הבוקר שלהם .
נכון אין לנו ערבות אין סופיות כערבות בקזחסטאן אבל אל לכם לזלזל בשטחים המוריקים בכרמל
אני עדיין זוכר את הרכב המקרטע המגיע אחת לשבועיים ומביא לכפריים את דברי הדואר שזה היה פלא בפני עצמו זה קצת דומה לרכבות החוצות את הערבה ממזרח למערב וממערב למזרח.

ואני זוכר איך כל בני המשפחה היו חולבים את העזים "הכוונה לנקבות בלבד" ומהחלב היו מכינים את פסטיבל הגבינות והיוגורטים שריחותיהם עדיין בניחריי.
נכון שחיינו בדוחק אבל אני הבנתי מהמבוגרים שישבו מסביב
למגש הכנאפה וספל הקפה שיכלו להביע את כל מה שעלה על רוחם וליבם מבלי לחשוש שלמחרת יקחום לחקירה כפי שקרה עם אבוטאליפ שמעצר זה עלה לו בחייו.

אני שהשתרכתי אחרי הרועה בימי החופש ידעתי שבערב אפגוש את משפחתי שבעיניהם קורנים סימני האושר "אולי הגזמתי"

אבל בעצם לא כי אם זה לא היה כך לא הייתי זוכר.

לא יודע ואל תשאלו אותי הספר הזה הכה בי ללא רחמים והחזיר אותי לילדות כי החיים של הכפריים החקלאיים ובעלי עדרי הצאן מאד דמו לחיי תושבי הערבה ועובדי תחנת הרכבת

תסכימו איתי שהכל השתנה לא רק אצלנו גם אצלם וזה לטובה
ואני שמח בשבילם
הכותרת של הספר גורמת לי התרגשות
תודה לידידה מהאתר שהמליצה שאקרא ספר זה
ההמלצה שווה כפז
82 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מסמר עקרב (לפני 9 שנים)
עם הפז"מ הקצר שלי בסימניה, הכי כיף זה לדלות ביקורות יפות מן העבר ולהתענג עליהן... ביקורת מקסימה!
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-7 חודשים)
בדיוק עכשיו אני קורא את הספר. ציורי ויפהפה. ביקורת קסומה.
אפרתי (לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
חלבי, ביקורת מרגשת מאוד! וכרגיל, בעדינות, ברגישות ובשפה יפה ופיוטית.
טופי (לפני 12 שנים ו-11 חודשים)
דימיון וקריאה - השילוב המושלם!
קוראת (לפני 13 שנים)
לחלבי רשמתי לי לקרוא בעקבות המלצתך המעוררת השראה.
חני (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
אמנם עדיין לא קראתי את הספר ,כולנו כאן פחות או יותר באותם גילאים ומתגעגעים לאותו זיכרון בסיסי ,פשוט ונושן של ילדותינו,וההורים שלנו מתגעגעים לילדותם היותר פשוטה ובסיסית משלנו...זה טבע החיים אני מניחה !אבל הכישרון לתאר את הפשטות הזו והפסטורליות הזו זה באמת דורש רגישות נפלאה,...!
אהובה (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
יפה ומרגש תודה
טופי (לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
תודה לך חלבי. אור ושמש ושלווה משרה ביקורתך גם בעולם רועש וצפוף כעולמנו..
איה (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
אני בטוחה שמתוך כל התגובות , אותי זה הכי ריגש דוד יקר - איך שתיארת את הימים ההם , האושר.. ובעיקרון ה-פשוט שהיה ! פשוט תענוג לקרוא ולהתרגש מהמילים .
באיזשהו שלב אני מקנא מכל מה שחוויתם בעבר , איך שהתנהלו חייכם וכו׳....
זה תמיד ירגש את הצעירים לקרוא את החיים שהיו פעם , לכן אני שוקלת לקרוא את הספר ולעוף בדמיון :)

נ.ב : רק תמשיך לרגש בכתיבה המהממת שלך , ישר כוח !
יעל (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חלבי היקר- זיכרונות יש להם ערך אליו שום חפץ גשמי לעולם לא יוכל להתקרב. לטוב ולרע, הזיכרונות שלנו הם חלק מהאישיות שלנו, וזה לא יסולא בפז.
חלבי (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
לחמדת את תמיד מתעלה למחשבות עמוקות ומחכימות אמת כתבת מה יש לי להוסיף כנראה כלום תודה ד.
חלבי (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
לדוליתה תודה
חלבי (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
לטוביה אתה בעל כשרון לזהות את האמת באמא אדמה כשבא לי ריחות האדמה והפרות אני נוסע לחברים בכפר יהשוע ונהלל ואם בדרך אני עובר דרך מיכשת מילונים אז אין לי מה להתלונן
חלבי (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חן חן לך יעל נכון מה שכתבת ותואמרי לי בבקשה האם יש בעולם שלנו טוב ומרגוע מאשר להתרפק על הזכרון
חלבי (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
אנקה אני מחזיר נפנוף חזרה המילים שלך תמיד התעלו על הרטואל אוהב לקרוא מה שאת כותבת אין לי מה להוסיף
חמדת (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חלבי - לקרוא ולהשתנק מהיופי ,מהאמת והרגישות שבדברייך .ביקורת שרמתה לא נופלת מאיכותו של הספר .הסופר היה שם את שתי ידיו עליה כאישור .
דולי (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
יצרת קשר יפה בדרקך המיוחדת יצרת קשר בין ההויה הכפרית לספר המקסים תמשיך לכתוב אתה עושה את זה יפה
tuvia (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חלבי היקר, זאת הביקורת שהזכירה לי נישכחות אבי סיפר כשהיה רועה את עדר הפרות והכבשים של כפר שפיה ( ליד זיכרון ולא כל כך רחוק מדליית אל כרמל), והיו מתאספים כל רועי העדרים לארוחת צהריים עסיסית, תוך שהם מוציאים מכיליהם מנות לבנה וחלבה טריות שהם עשו במו ידיהם בבית הספר לפני שיצאו.
אני מתאר לעצמי שסיפורי הרועים דומים בכל העולם,
והרי לנו גורם מאחד תרבותי שאיננו מבדיל בין תרבויות וצביליזציות.
כנראה שיש הרבה משותף בין בני האדם בלי הבדל של מרחק וזמן!
תודה על הביקורת שכל כך נוגעת ללב!
tuvia (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חלבי היקר, זאת הביקורת שהזכירה לי נישכחות אבי סיפר כשהיה רועה את עדר הפרות והכבשים של כפר שפיה ( ליד זיכרון ולא כל כך רחוק מדליית אל כרמל), והיו מתאספים כל רועי העדרים לארוחת צהריים עסיסית, תוך שהם מוציאים מכיליהם מנות לבנה וחלבה טריות שהם עשו במו ידיהם בבית הספר לפני שיצאו.
אני מתאר לעצמי שסיפורי הרועים דומים בכל העולם,
והרי לנו גורם מאחד תרבותי שאיננו מבדיל בין תרבויות וצביליזציות.
כנראה שיש הרבה משותף בין בני האדם בלי הבדל של מרחק וזמן!
תודה על הביקורת שכל כך נוגעת ללב!
יעל (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חלבי- זהו ללא ספק אחד הספרים היותר איכותיים שנכתבו והעובדה שהקריאה בו מעלה בך זיכרונות פרטיים מילדותך, עד כדי כך שריחות צמר הכבשים וספל הקפה עולים באפך, רק מעצימה, אני מתארת לי, את חווית הקריאה. כמו תמיד- נהניתי לקרוא את מה שכתבת.
אנקה (לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
חלבי, איזו חוות דעת נהדרת ומרתקת. יכולתי לשבת שעות ולשמוע עוד ועוד מסיפוריך הערבים לאוזן. החיים שתיארת מילדותך ונעוריך הם נפלאים ממש.
גם ליד ביתי ישנם שדות ולפעמים רועים מהישובים הסמוכים מביאים את עדרי הצאן שלהם , אבל עכשו סוללים כבישים בכל מקום ועוד מעט יבנו גם שכונה בשדות היפים האלו ואני מקווה שלא יבנו בניינים גבוהים מדי שיסתירו לי את הכרמל היפה. אני מנופפת לך לשלום מכאן.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ