הביקורת נכתבה ביום חמישי, 15 באוגוסט, 2013
ע"י omers
ע"י omers
לפני שבאתי לכתוב את הביקורת,רציתי לראות כמה אנשים כתבו כבר ביקורות על הספר הזה,ומצאתי מספר די מפתיע.כ-1200 אנשים דירגו וביקרו את הספר הזה,ובאופן מוזר יש התפלגות די זהה-חצי אהבו,חצי שנאו.
קניתי את "התפסן בשדה השיפון" ב...אממ....איזה פדיחה! שכחתי כבר מתי קניתי אותו.עכשיו כולכם תחשבו שאני איזה בוקוהוליק (bookoholic.תזכרו איפה ראיתם את המילה הזאת לראשונה).אה הנה! נזכרתי.קיבלתי ספרים ליומולדת והחלפתי אותם כי מה שקיבלתי כבר קראתי לפני זה.
בכל מקרה,בואו נחזור לספר עצמו.היה משהו בספר הזה שקצת עצבן אותי.יותר מדי שימוש בסלנג,ובעיקר באמרה הזאתי "כולם מזויפים".אני מבין שכל השפה בספר אמורה לבטא את התחושת ניכור הפוסט מודרנית (התפלספות לשמה) וכל הדבר הזה,אבל אלוהים אדירים יהרוג אותו להגיד משפט אחד בלי להגיד כל הזמן "מחורבן" ו"לכל הרוחות"?
אבל אולי זה חלק מהיופי בסיפור הזה.כי בסופו של דבר,עד כמה שהולדן קולפילד עלה לי על העצבים,הזדהיתי איתו במקומות מסוימים.גם אני מרגיש שלפעמים יש אנשים מעיקים,מזוייפים,בלתי נסבלים בחברה שלנו,שפשוט אין לי עצבים בכלל להיות איתם באותו החדר.מה שיפה בספר זה שהולדן לא נשאר כל הזמן תקוע בגישה המעצבנת שלו,בסוף הוא מתבגר (רומן התבגרות חברים,צריכה להיות פה התבגרות).
אז אם אמרתי לפני זה שקוראי הספר מתחלקים לאלו שאהבו ואלו ששנאו,אני בדיוק באמצע.הלא החלטיים.אלו שחיבבו,אבל גם לא יחזרו לקרוא שוב פעם.ספר באמצע,לדעתי.לא יודע אם הייתי ממליץ,אבל גם לא יודע אם הייתי מכפיש.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חני
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
היי אתה בעצמך אמרת שאין אמצע
אוהב או שונא? אני אוהבת ומאוד, הולדן והברווזים באגם נראה לי ילוו אותי כל חיי.אולי פעם תקרא שוב ותשנה דעתך.:)
|
|
|
אנאקין
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
התפסן - ספר חובה נפלא
המון תיאוריות נכתבו על הולדן, החזקות שבהן מדברות על היותו קורבן של תסמונת פוסט טראומה. השפה שלו היא אותנטית לחלוטין (תקשיב פעם איך מדברים אנשים "אמיתיים" בסדרות טלויזיה אמריקאיות, כמה פעמים בדקה הם מוציאים מהפה את ה"אף וורד"). קראתי את התפסן בגיל מאוחר יחסית אחרי שדווקא בגיל התיכון לא התחברתי אליו, מוזר כי זה בדיוק הגיל שבו אתה אמור הכי הרבה להזדהות עם הולדן, אבל זה ספר שהשאיר עלי רושם עצום, חזרתי אליו שוב מאז ובטוח שאחזור לפחות עוד פעם אחת. הטענה היחידה שיכולה להיות לנו לספר הזה היא שהוא היווה "השראה" לחלאה שרצח את ג'ון לנון.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
