ביקורת ספרותית על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204 מאת ג'.ד. סלינג'ר
ספר מעולה

---

קראתי את הספר הזה בשקיקה.
כתבו עליו כ"כ הרבה ביקורות, דירגו אותו כ"כ גבוה. רק אחרי שסיימתי לקרוא "העזתי" לעבור קצת על הביקורות פה.
מה כבר אני יכולה להוסיף שלא נכתב? לא הרבה, אבל אני לא יכולה סתם ככה "לסתום את הפה" (כן, זה גם ציטוט מהספר).
אין לי מילים, ז"א יש לי הרבה, אבל לא יודעת למה בעצם. לא יודעת להסביר את התחושות שליוו אותי בתום הקריאה ובמהלכה.

איך הגעתי לספר? נתקלתי בו פעם בדוכן ספרים כאחד מתוך 6 הנבחרים (של משאל שערכה הוצאת עם עובד בקרב הקוראים), באתי לבדוק את הדירוג פה באתר, וחיבור של השניים הוביל אותי למסקנה שכנראה יש דברים בגו.
אם לומר את האמת- אם הייתי צריכה לבחור לקרוא אותו על סמך השם והכריכה, קרוב לוודאי שזה לא היה קורה, בטח לא בזמן הקרוב. אבל אל תטעו בקנקן.

ציפיתי לרמה גבוהה של כתיבה (כצפוי מקלאסיקה), אולם נתקלתי בשפה נערית מדוברת די נמוכה שמשלבת ביתר טבעיות את המילים "תחת" ואת השורש ח.ר.ב.נ על הטיותיו השונות. לי אישית זה הזכיר תקופת משבר קצרה שעברתי בחיי, שגם לי הייתה מילה כלשהי, שנכנסה בלי שאפילו שמתי לב כל שני משפטים בערך. עוד סיבה להזדהות שלי עם הגיבור.
חברה חכמה אמרה לי פעם שזה נקרא "חירות המחבר"- בזמנו נאלצתי לחלוק על ה"תירוץ" לכתיבה רדודה (ע"ע חוכמת הבייגלה), אבל הפעם- הסכמתי בהחלט.
אחד הדברים (אם לא הדבר) שהופך את הספר הזה לאותנטי (או אם אשתמש במונחי גיבור הספר- לא מזוייף) הוא השפה בה נכתב. האפקט של זה מעבר לקריאה הקולחת היא היכולת להזדהות עם הדמות, או אם יותר אדייק- להרגיש אמפתיה עצומה לגיבור הספר הולדן. האנטי-גיבור בעליל, אבל כנראה שגם זה נתון לוויכוח.

לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל את הניתוחים הספרותיים לספר הזה דווקא כן הייתי רוצה לקרוא, הוא מבחינתי "מים שקטים חודרים עמוק" במובן הספרותי. וזה למרות הסערות שהוא עורר (שני מקרי רצח בעקבות הספר?! לא הייתי ממהרת להאשים את הספר, אלא רק את המוחות המעוותים של הפסיכופתים שהשתמשו בו לרעה).

משעשע אותי אפילו שאני מסתכלת על כל הסוגריים האלה שכתבתי (יש לי איזה עניין לא פתור איתם) ונזכרת בספר, אם לא הייתי מוסיפה אותם הייתי שומעת- לא שומעת "חריגה!", אבל לפעמים המאמר המוסגר מעניין מהמאמר עצמו, בטח הולדן היה מבין למה אני מתכוונת. אם לא הייתי עוד אחת מהאנשים המזוייפים בעיניו.
יש בהולדן ניגודים מדהימים- עם כל השפה הנמוכה וה"מחורבנת" שלו, הוא פשוט נער מנומס (זה בד"כ לא הולך ביחד), עדין, טוב לב, צמוד לאמת ולתמימות בצורה בלתי אפשרית.
צורה בלתי אפשרית של היצמדות בלתי מתפשרת לאמת שכנראה מסבירה ****************ייתכן ספויילר*******************
את הסוף של הספר.
מצאתי את עצמי הרבה פעמים במהלך הקריאה מחייכת או צוחקת בקול. אני בטוחה שהייתי מתחברת להולדן הזה, אבל גם אני הייתי בטח סתם עוד אחת מזוייפת שכותבת ביקורות מזוייפות במקרה הטוב (ומחורבנות במקרה הרע...וסלחו לי על השפעתו השלילית הזמנית עליי).
אז לפני שיצעקו לי פה "חריגה!" רק אסיים ואומר-
ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של גילת
» ביקורות נוספות על התפסן בשדה השיפון - ספריה לעם #204