ביקורת ספרותית על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

קודם כל גילוי נאות, אני עדיין קורא את הספר, ועדיין, מרגיש צורך להמליץ עליו.

אולי אתחיל מאנקדוטה, שטפן צוויג כבר אינו בן החיים קרוב לשבעים שנה, ועדיין, הספר קולח, מרתק, עכשווי, עד כדי כך שמצאתי את עצמי מדפדף לראשיתו לבדוק מי תרגם אותו.

הספר מספר את סיפורו של קצין אוסטרי צעיר שנקלע ליחסים אישיים מורכבים עם עלמה צעירה בעיר בה הוא מוצב. סיפור העלילה, למרות שהוא מרתק, פחות חשוב. עבורי גדולת הספר היא היכולת שלו לרתק, היכולת של הכותב ליצור הזדהות עם כל אחת מהדמויות, ולקבל את פעולותיה, גם אם הן שונות מאלה שהייתי בוחר בהן, כטבעיות ומקובלות. בזמן הקריאה יכולתי יותר מפעם אחת לשים את עצמי בנעליו של הגיבור ולחוש את ההתרחשות.

שטפן צוויג מחבר חד אבחנה שדואג לספק את כל הפרטים שדרושים לצורך הסיפור (אך לא לייגע מעבר לזה). האבחנות שלו מפתיעות בפשטותן ובדיוקן ומגבירות את העניין להמשיך ולקרוא על מנת לראות איך הסיפור מתפתח, ומה עוד יתחדש.

לסיום, שני ציטוטים שאהבתי מתוך הספר:

* "רק כשאתה נוכח לדעת שאתה קיים גם לגבי האחרים, אתה חש לראשונה בטעם ובייעוד של קיומך אתה"

* "הכעס טבעו שהוא מעורר בך לא רק רשע כי אם הבחנה חדה"

רוצו לקרוא, פנו לכם כמה שעות לסיפור מרתק, כתוב היטב, שעומד במבחן הזמן

» ביקורות נוספות של meiriko
» ביקורות נוספות על קוצר רוחו של הלב