ביקורת ספרותית על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן (שטפן) צווייג

---

כמה אירוני הוא הדבר, שהספר מספר על נערה נכה הנעזרת בכיסא גלגלים, והספר הזה מתנהל בקצב כה איטי.
כמה אירוני הוא הדבר, ששמו של הספר הוא "קוצר רוחו של הלב", והוא מבטא היטב התנגשות בין שתי רגשות מנוגדים שליוו אותי במהלך הקריאה - קוצר רוח, ואהבה.

מצד אחד, אהבתי את עלילת הספר המרכזית. את המפגשים בין קצין הצבא לנערה הנכה ומערכת היחסים המעניינת, המיוחדת, המוזרה והבלתי מוגדרת לחלוטין במאה אחוזים שנוצרה ביניהם, כשגם אבי הנערה משחק בה תפקיד חשוב, וכמו כן גם האנשים בחברה שמסביבם, שמשפיעה ומושפעת ממערכת יחסים זו. אהבתי את ההתעסקות בנושא הרחמים והשפעתם, השלילית והחיובית, על הנעשה. את תחושת הסלידה הלגיטימית של האדם הנכה שהוא מרגיש מהאנשים שמרחמים עליו.
מצד שני, לא אהבתי את כל מה שמסביב, בעיקר בכתיבה ובאלמנטים החיצוניים/המשניים. אולי הבעיה היא בתירגום הישן שזקוק לריענון, ואולי גם סטפן צוויג עצמו היה יכול לקצר במעט את התיאורים שהולכים לעיתים סחור סחור, והפעם, בניגוד לתיאורים ב"נערה מהדואר" ששיפרו את הספר והעניקו קונטרה לעלילה המרכזית שלו, כאן הם רק גורעים ממנה ולא נותנים לקצב של העלילה להיות אחיד, כשמצד אחד יש רגעי קסם ויופי צוויגים טיפוסיים שהזכירו לי את מה שקראתי ב"נערה מהדואר" (סיפור עלילה אנושי ומקסים, תיאור טוב של נפש האדם וכ'ו), ומאידך יש רגעי שיעמום שגרמו לי "לזפזפ" הלאה כמה עמודים ולעבור לקטע שיהיה מעניין. החל מאמצע הספר החלקים הללו לצערי הלכו והתרבו ואילו סבלנותי פקעה.
בסופו של דבר החלטתי לנטוש את הספר, מכיוון שאינני אוהב לזפזפ כל כך הרבה.
עם זאת, במידה ויפיקו סרט שיהיה מבוסס על הספר הזה, אין לי ספק שהוא ימצא חן בעיניי, מכיוון שבסרט הקצב מהיר יותר, והעלילה (הטובה מאוד, יש לציין) היא המרכז, בעוד לתיאורים מרובים או לתירגום ישן אין כל משמעות או הרגשה.

לסיכום, אני קצת מאוכזב, אך אנסה עוד דברים של צוויג, בתקווה שאני אוהב אותם יותר.
אני נותן לו ציון שנע איפשהו בין 3 ל-4 כוכבים, אם כי העדפתי שלא לדרגו, בדיוק משום שהספר הזה עורר בי תחושות כה מנוגדות, שלא משנה איזה דירוג אתן לו, לא אהיה שלם עם זה לחלוטין.

הערה: החלטתי להניח את הספר בצד ולעבור לספר אחר. עם זאת, אנסה אולי לחזור אליו שוב ואקרא אותו מהעמוד שבו עצרתי. אם תשתנה דעתי עליו, אכתוב על כך בביקורת זו, ואודיע לכם על העידכון, כך אני מניח ומקווה, בביקורת שלי על ספר נוסף של צוויג. (אם כי יש לציין שניסיתי לתת לו צ'אנס נוסף אחרי הנטישה, בעצתה ודירבונה של סקאוט, אך הכתיבה התישה אותי וחשתי צורך לקחת הפסקה בקריאה).



***אני מקדיש את הביקורת לסקאוט, שהכירה לי את צוויג הנפלא. למרות שלספר הזה פחות התחברתי מאשר קודמו, לסופר עצמו ולסיגנון הייחודי שהוא יוצק אל תוך ספריו דווקא התחברתי מאוד. תודה!

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על קוצר רוחו של הלב