ביקורת ספרותית על קוצר רוחו של הלב מאת סטפן צווייג
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 בנובמבר, 2016
ע"י רחלי (live)


יש ספרים שבתום הקריאה בהם, מותירים בך את הרושם החיובי או השלילי, אם אהבת יותר או פחות...

הספר הזה, מתחילתו ועד לסופו, הרשים אותי כל כך, שהיו לא מעט פעמים ששבתי וקראתי את אותו משפט, את אותה אמירה, את אותו קטע, פעם אחת נוספת ולו רק כדי לתת למילים לגעת בי שוב, לפרוט אותן על הנשמה, להתחבט בעלילה, לנסות ולחדור בתוכי לתוך ההחלטה...

שטפן צוויג מספר כאן את סיפורו של סגן בצבא, טוני הופמילר, אשר בדרך אקראית פוגש בו כאשר נכנס למסעדה, ומכר "יודע כל" מאלץ אותו להסב לשולחנו, בזמן זה נכנס סגן טוני הופמילר למסעדה, אותו מכר מתחיל להלל לשבח ולפאר את הסגן, מבוכה קלה, והסגן מתיישב לו באחד השולחנות המרוחקים...זמן לא רחוק לאחר מכן נתקל שוב שטפן באותו סגן, אך הפעם השיחה מתקדמת לה, וסגן טוני מסביר לשטפן מדוע הוא שונא את כל דברי ההלל והשבח...

שטפן מביא את סיפורו ומספר אותו בגוף ראשון, כאילו היה זה אותו סגן כותב את הספר.

סגן טוני, מוזמן לארוחה ומשתה בביתו של קקשפאלבה, האדם העשיר ביותר בעיירה, טוני מתהדר ומתגנדר לכבוד אותו מפגש, לצערו עקב נסיבות שאינן תלויות בו, הוא מאחר לסעודה, הוא מגיע כמחצית השעה לאחר שהוזמן, הארוחה כבר החלה וטוני מצטרף, השיחה מסביב לשולחן קולחת, האלכוהול המובחר ממלא את כוסו וטוני מרגיש משוחרר, הוא פוצח לו בריקודים...

בו בעת הוא מרגיש שהעליב את בתו של קקשפאלבה, ומזמין אותה לרקוד!!!!טוני אינו יודע כי אדית היא נכה! מה רבה מבוכתו....טוני נחפז לצאת החוצה, ממהר להגיע לביתו!

למחרת טוני שולח זר פרחים, בצירוף שמו לאדית.....

מכאן....מתחיל המסע אל הרחמים!

מבוכתו של טוני גורמת לו להגיע לעיתים תכופות לביתו של קקשפלאבה לסעוד את אדית, הוא מפתח עימה קשרי ידידות, משוחח עימה, מצטרף לשתיית תה....ואז טוני מבין לפתע כי אדית מאוהבת בו!

טוני איש צבא, עבר לא פעם או פעמיים מלחמות, ליבו מחושל, הלא בצבא ובמיוחד חיילי קרב לומדים לדכא את הרגש הזה "רחמים"!

טוני מוצא את עצמו בדילמה קשה מאוד.....

שטפן צוויג, חודר לנבכי נשמתו של האדם, מציג את חיבוטי הנפש של טוני, הדילמות המוסריות שעומדות בפניו, מאבקו בין הרחמים לבין רצונותיו, ואת כל זה עושה שטפן בצורה מופלאה עם המילים המעניקות ערך מוסף למשמעות.

צמד המילים "קוצר רוחו" מופיע לאורך כל הספר ולא מעט פעמים, מה המשמעות? האם הכוונה לאדית בתו של קקשפלאבה קצרת הרוח?
האם הכוונה לסגן טוני קצר הרוח? או שמא מדובר בקוצר רוחו של האב קקשפלאבה?

ובכלל המושג רחמים, מהו? האם כשאנו מרחמים על מישהו אנו מסייעים לו או מזיקים לו?היכן הגבול? מתיי צריך להפסיק לרחם? והאם מתוך תחושת הרחמים עלינו לאבד את רצוננו?

זהו הספר השני של שטפן שקראתי, כמו הנערה מהדואר גם כאן בקוצר רוחו של הלב מצליח שטפן להגיע אל הקורא ולגעת בו!

הערה קטנה....
ע"ג הכריכה כתוב "שטפן" ,לעומת מקומות רבים בהם נתקלתי ב"סטפן"...שגיאת כתיב ?

24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נהורית (לפני 7 חודשים)
ספר טוב, עלילה מרתקת אבל אצלי השאיר בעיקר קוצר רוח. כל כך פרטי פרטים, כל כך הארכה שאפשר היה לוותר עליה. נכון שתמיד רציתי לדעת מה הלאה, וזה תמיד הרגיז אותי איך הקצין נופל כל פעם לפח. או שהוא תמים מידי, או טיפש. לדעתי זה היינו הך. ואם שטפן צוויג מנסה להזהיר אותנו מרחמנות יתר, הרי הצליח בגדול. גם אני חושבת שכדאי להיזהר ולבדוק היטב את אלה שמבקשים עזרה. בעיקר אלה שבהחלט יכולים ורצוי שיטפלו בעצמם הם בעצמם, ולא יטילו את האחריות על אחרים.
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
חני, צודקת, בסופו של דבר הכל עניין של הרגל, תודה לך
חני (לפני שנה ו-8 חודשים)
לייב כשרוכשים ספרים גם בחנויות מאובקות ולא נוצצות תמיד אפשר לתרום.
תני לי מקום קטן עם מליון ספרים
ואמצא ספר.בסיפריות לא מוצאת עצמי.
וסטפן או שטפן עוד לא הגעתי אליו בעוונותי.
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
חחחחח את נהנית כל פעם מחדש לדרך לי על היבלות .....העוגה בתנור יקירה....
פואנטה© (לפני שנה ו-8 חודשים)
לא, לא לפרוס לי שום שטיח (תופס המון אבק), תפרסי לי עוגה - עדיף.
ושימי טוב לאב-לב, אני לא אברהמסון, הטיפול לא עלה לך שקל!
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
אוי פואנטה, רגע שניה, תני לי לקוד קידה, לפרוס את השטיח הצהוב אה סליחה האדום..... לא יקירה לא יעזור לך! שום ספר חדש לא ייכנס אצלי הבייתה אלא אם כן הוא מושאל מהספרייה...עד שעברתי את הגמילה?
אומנם גמילה דיגיטלית אני לא מוכנה לעבור אבל היי דיגיטלי יותר זול...ולא תופס מקום או אבק.
פואנטה© (לפני שנה ו-8 חודשים)
יפה לך. ומסכימה לגמרי עם כרמליטה - ספר כזה שווה את המדף הפרטי שלך (אחרי שאת משליכה מהמדף שלך כל-מיני 'השלכות' וכיווני רוחות ונשים מעצבנות ומקנאות...)
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
יעל תודה רבה לך....דווקא כסגן טוני החל לפתע לשים לב לדברים שבעבר לא התייחס אליהם בכלל... כמו הצחוקים על חסר הישע...או ההשפלה...אפילו המכות והזלזול...דברים שבעבר הוא לא שם לב אליהם ופתאום כן התחיל להתייחס וזה הפריע לו!זהו סוג של רחמים...בין אם "לא נעימים" או "מתוך הלב" הם עדיין רחמים...
yaelhar (לפני שנה ו-8 חודשים)
ביקורת טובה.
קראתי אותו כשנקרא "השמר מן הרחמים" והתרשמתי מאד. צודקת אורית (אוקי) לא בדיוק רחמים מתוארים בספר הזה. מצד שני גם לא בדיוק "חמלה". יותר "לא נעים" וזעזוע של צעיר שלא נתקל בנכות ולא יודע איך להגיב על זה. וה"לא נעים" הזה סוחף אותו כמו מערבולת לאסון.
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה לך , קצר ולעניין
קצר ולעניין (לפני שנה ו-8 חודשים)
לא רק צוייג מצליח להגיע אל הקורא ולגעת בו, גם הביקורת שלך מצליחה!
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
חחחח אנקה, תתפלאי אבל גם את צדקת אני עוד זוכרת את הדיון שלנו על הספריה העירונית
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-8 חודשים)
אנקה, כשזורקים לי הכפפה - אני תופסת... :)) !!
אנקה (לפני שנה ו-8 חודשים)
ביקורת לעניין. קצרה וקולעת. לכל אלו שכף רגלם לא דרכה בספריה (לא אקדמית) עשרות שנים, אתם מוזמנים לספריה עירונית ק. אתא.
יש שם כמה יתרונות ואטרקציות : 1. מבחר גדול יחסית של ספרי סיפורת ועיון. 2. הכבוד לפגוש את הספרן/סופר מסמר עקרב החביב והנחמד.
3. הכיף לפגוש אותי :)

אורית, זרקתי לך כפפה.
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
אורית, אני עשיתי זאת! אני דרכתי וזה אחרי מעל 20 שנה שלא ראיתי את הספריה, מודה כי התרגשתי מאוד, הספריה כבר לא מה שהייתה בעבר, זה היה סוג של בילוי נחמד מאוד...
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-8 חודשים)
ו... הדיון שלכם שעשע אותי, כי אני, דוגמה, למי שמאז סיום לימודיי לא דרכתי בספרייה (מה זה?) וגם אז רק באלה של הפקולטות הרלוונטיות..

ולגבי הרחמים, בת יה, החמלה המתוארת בסיפור הזה שונה מהבעת הרחמים אליה את (אני חושבת) מתכוונת.
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה לך אורית, מילה במילה כפי שהיטבת לתאר
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-8 חודשים)
זהו עוד סיפור נהדר (כל כך) של שטפן צוויג. על אהבה - חמלה - חולשה - עצמה - עדינות - כח - שבריריות: החיבור ביניהם וכל מה שביניהם.
סקירה יפה..



רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
כרמליטה, ראשית תודה לך, יכול להיות שהבעיה נעוצה בכך שזו הפעם הראשונה אחרי 20 שנה שנכנסתי לספריה...ואם כבר ציינתי עובדה זו, אז זה המקום להודות לפואנטה שהתעקשה ולא וויתרה לי...
עד לפני כמה חודשים הייתי רוכשת את הספרים! (לקוחת VIP בסטימצקי חחח?)ואז כבר לא היה מקום בספריה, והצטברויות של אבק, וכנראה כשמתבגרים אז מתעייפים כבר מלנקות כל יום החלטתי להפסיק לרכוש ופשוט ללכת לספריה...
כרמליטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
live - הנה לך מדד לספר מעולה. קראת עותק ספריה. האם חשוב לך שהספר ישכון על מדף הספרים שלך?

עוד משהו קטן- אני לא נוהגת לתקן טעויות בעברית, אבל מכיוון שעסקינן בספרים כדאי להבהיר:
להשאיל ספר - לתת לאדם אחר ספר
לשאול ספר - לקחת ספר מספריה או מאדם אחר
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
מחשבות, לי יניני, ורץ תודה לכם
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
בת יה, תודה לך, גם בעיניי זה שנוא, אבל את יודעת שמאז שסיימתי את הספר יצא לי לחשוב כמה פעמים בחיי היום יום אנו עושים דברים מתוך רחמים, ומסתבר שהרבה...ולפעמים בדברים קטנים מבלי לשים לב
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
אפרתי, תודה לך על ההסבר... כרמליטה, תודה גם לך, את הספר הזה השאלתי מהספריה
לי יניני (לפני שנה ו-8 חודשים)
מסכימה עם חבריי כאן. תודה. יופי של סקירה
רץ (לפני שנה ו-8 חודשים)
צווייג מעולה ברוב ספריו - יופי של ביקורת
מחשבות (לפני שנה ו-8 חודשים)
קראתי את רוב רובם של ספריו. כותב משובח.
בת-יה (לפני שנה ו-8 חודשים)
ביקורת מעניינת. ואם מדברים על רחמים אז הדבר שנוא עלי. תעשה או אל תעשה, אבל רחמים זה עלבון לשכל הישר כמו גם לאהבה אמיתית.
כרמליטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה. אכן ספר נפלא. כבר עשר שנים שאני נוהגת לשאול ספרים מהספריה, ואחרי הקריאה אני קונה רק את אלו שאני חושבת שראויים לקריאה חוזרת או לפחות לדפדוף חוזר.
קוצר רוחו של הלב הוא אחד מהם.
אפרתי (לפני שנה ו-8 חודשים)
באמת יופי! בגרמנית הוגים שטפן. בארצות אירופאיות מסוימות, סטפן. כיוון ששטפן צווייג נקרא כך, אין שום סיבה לכתוב סטפן.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ