ביקורת ספרותית על תחושה של סוף מאת ג'וליאן בארנס
ספר מעולה

---

ספר טוב מאוד, וגם חשוב, במיוחד בגלל שהוא גורם לקורא לחשוב להסתכל על עצמו פנימה.
כמו ארכיטקט, בארנס יוצר מבנה המורכב משני חלקים המשלימים זה את זה. שני החלקים בנויים באופן שונה ולא יוצרים רצף עלילתי אולם ביחד בונים את התובנות והתחושות שהסופר מנסה להעביר.
החלק הראשון הוא תיאור חייו של טוני וובסטר, לימודיו באוניברסיטה, אהבותיו, ונישואיו. בחור נורמלי, כמו כולנו. היו כמובן בדרך אירועים די דרמטיים, הוא התאהב והיא לא התמסרה לו, לאחר מכן חברו התאבד, אבל הוא תמיד התנהג כמו שמצופה מאיתנו, הנורמליים, שמתנהגים בצורה סבירה. זה לפחות מה שהוא "זכר" מחייו.
ואז בא החלק השני. ובעקבות צוואה מוזרה שמותירה בידו סכום כסף ומכתב הוא מתחיל להיחשף לעברו כפי שהיה באמת. הסופר מחזיק אותנו במתח עד לעמודים האחרונים של הספר כדי להבין מיהו הגיבור באמת ומה גבולות אחריותו למה שקרה לאנשים סביבו.
הספר גורם לקורא לעצור רגע ולשחזר את צמתי חייו ולבדוק. האם באמת הדברים קרו כפי שהוא ראה ורואה אותם? האם האחריות לאירועים הפחות נעימים, ולכל אחד יש מזה, נופלת באמת על חבריו, על ה"אחרים"? ומה חלקו בהם?

» ביקורות נוספות של יעקב
» ביקורות נוספות על תחושה של סוף