ספר מעולה, חובה לאוהבי היסטוריה. לא מיועד למי שמחפש רומנטיקה, שיחות נפש, וכו'
מדהים לקרוא ספר שנכתב לפני למעלה מ2000 שנה ולהיות מרותק לכתיבה הצלולה, לרצף האירועים עוצרי הנשימה, הקרבות בין הצבא הרומאי לשבטים השונים שאיכלסו את גאליה (צרפת של אותם ימים).
ומה שמדהים לא פחות הוא שהספר נכתב על ידי לא פחות מאשר יוליוס קיסר עצמו, המצביא המהולל, ולאחר מכן האימפרטור הראשון של רומא, שאמר "באתי, ראיתי, ניצחתי" , שהביא לקץ הרפובליקה של רומא, ושלאחריו כל ראשי האימפריה נקראו "קיסרים".
לא היינו מצפים מאריק שרון או אהוד ברק, או גבי אשכנזי לכתוב ספר, ואם כן אפשר לתאר איזה ספר משמים זה יהיה.
הספר מתאר בצורה די דוקומנטרית את מסעי המלחמה שערך בגאליה בין השנים 58 ל50 לפני הספירה. אבל תוך שהוא מביא את סיפורי הקרבות הוא מתאר את הגאוגרפיה של האיזורים בהם עבר, מביא עדות מכלי ראשון על המנהגים של השבטים והתרבות שלהם. למשל, הוא מדבר, כבר אז, 50 ומשהו לפני הספירה, על אכזריות והלוחמנות של השבטים הגרמניים מצד אחד, ועל היעדר הקרביות של השבטים הגאליים (על תאמינו לאסטריקס...).
תיאור מסעי המלחמה מאוד מפורטים. מסופר על נשי עיר נצורה שהעדיפו להתאבד כדי לא ליפול בידי החיילים הרומאיים. הביזה ושוד והחרמת התבואות כדי לספק מזון לצבא. הקרבות בהם רק כחוט השערה הציל את קיסר מחרב האוייב. כל מהלכי הקרבות מתוארים לפרטי פרטים אך לא פחות מרתקים הם הנאומים הרהוטים שנשא קיסר וכן מפקדי הצבאות שמנגד לםני הציאה לקרב, וחילופי הדברים בינהם. זו היתה סוגה מקובלת בספרות של אז (וראו גם ב"מלחמות היהודים ברומאים" של יוסף בן מתתיהו, שנכצב כ מאה ושלושים שנה מאוחר יותר).
לסיכום, הספר מאפשר מחד הבנה של אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של העולם המערבי, ומאידך מאיר במבט מטווח אפס את התקופה ההיסטורית המרתקת של ראשית האימפריה הרומאית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
