ביקורת ספרותית על הים - פרוזה # מאת ג'ון באנוויל
ספר מעולה

---

מהספרים הטובים שקראתי. סיטואציה קאמרית בכפר נופש אליו חוזר הגיבור לאחר שנים רבות ומשחזר את האירועים שקרו באותו קיץ. באנוויל מצייר את גיבוריו, המארחת, הקולונל המזדקן ו באופן כל כך מדוייק, באמצעות של דימויים מלאי הומור של ריח, צבע, וקול, והקורא פשוט נכבש ונספג לתוך הסיפור. פנינים כמו, תיאור המחלבה בכפר (עמ' 46): "... קדרות חלב גדולות ושטוחות, מכוסות בבד מוסלין ושקועות בשתיקתן..." כניסתו לחווה, מייד לאחר מכן (עמ'47) "ודומה שלא הלכתי אלא קיפצתי, מגושם כמו בלון זפלין מרוקן למחצה.."
מרגשת ביותר היא הפתיחה, על הגיאות המוזרה, האלים שנעלמו באותו יום, ועל כך שהוא לא ישחה יותר בים. רק עמוק בתוך הספר אנו מבינים על מה מדובר, ונרעדים.
אבל באנוויל הוא גם כותב אנושי מאוד מאוד והיחסים שהוא מתאר שופעים אמפתיה לגיבורים, אולי לכולם, לא בדקתי. במיוחד סיפור יחסיו עם בתו, ממש מרגשים, אבל צריך בשביל זה סבלנות...
הספר זכה בפרס בוקר ל 2005. ככלל מומלץ פשוט לקרוא כל ספר שזוכה בפרס זה. הבריטים הממזרים האלה יודעים משהו על כתיבה איכותית.

» ביקורות נוספות של יעקב
» ביקורות נוספות על הים - פרוזה #