ביקורת ספרותית על בית קיץ עם בריכה מאת הרמן קוך
ספר טוב

---

כשהייתי בצבא, גיליתי למגינת ליבי שחלום הילדות שלי להיות רופא, כנראה אף פעם לא יתגשם.
אמנם לחצתי, החזקתי, תמכתי חסמתי, בדיוק כפי שהלל החובש הורה לי, אבל בתוך תוכי נגעלתי. נגעלתי מהגוף האנושי, לא מהחלקים שאנו רואים יום יום, החלקים שאנו מלטפים, מנשקים, מפנטזים עליהם, את אלו אני די אוהב. אני מדבר על ה"ביפנוכו" הביפנוכו של הגוף האנושי הוא איך לומר, די מגעיל... ולא פחות מסריח. כשגיליתי שזה מגעיל אותי, וחיברתי את זה למזנטרופיות המולדת שלי, הבנתי שעדיף שלא אהיה רופא, לטובתי ולטובת המטופלים (בתקופה שרק עו"ד או רופא ישמח לבב אימא, זו הייתה החלטה אמיצה). מארק שלוסר, גיבור הסיפור גם נגעל מהגוף האנושי, והוא בעצמו דיי מיזנטרופ, אפילו יותר ממני, בתוך תוכו הוא לועג למטופלים הסלברטאים שלו. ועדיין הוא רופא סלברטאים מבוקש משלוש טעמים פשוטים:
1. הוא מקדיש להם זמן רב ( זה המון, תבדקו בפעם הבא שתבקרו אצל רופא המשפחה) הוא מאבחן אותם בדקה ובשאר הזמן הוא משחק אותה מקשיב (בעצם מחשבותיו נודדות להם). פעם רננה, חברה חד פעמית, (כזו שפוגשים בטיסה ונפרדים ממנה ליד המסוע כשמחכים למזוודה) סיפרה לי על מחקר שהראה שרופאים שמקדישים יותר זמן למטופלים שלהם נתבעים פחות על רשלנות רפואית. זה לא שההבחנות שלהם טובות יותר, אנשים פשוט צריכים תשומת לב, יותר נוח לנו לתבוע רופא שבקושי התייחס אילנו על פני כזה שגילה אמפטיה.
2. הוא רושם להם כל מה שיעשה אותם מאושרים: ספידים, כדורי הרגעה, שינה, ועוד ממתקים פרמקולוגים אופנתיים.
3. הוא לא שופט את אורך חייהם הלא בריא.
לכאורה למארק שלוסר יש אחלה חיים, הקושי היחיד שלו הוא להופיע לכל הבכורות אליהם הוא מוזמן, ולהחמיא למטופלים שלו על אומנותם, עד שחיו משתבשים, הם משתבשים בדרך הכי קשה ומטלטלת שהורה יוכל לדמיין (ועדיף לו שלא ידמיין).
קראתי את הספר בהמלצת כמה חברים פה בסמניה...עולם נפלא, אלון, בלו בלו, אפרתי, יעל ג'יהן ועוד... ועל זה אימא שלי אומרת עם חברים כאלה מי צריך אויבים.
הספר לא מומלץ ל:
הורים, הורים לעתיד ואנשים עם לב חלש.
הספר אסור
להורים לבנות.
והכי אסור להורים לבנות שנמצאות בגיל ההתבגרות.
במהלך הספר היו קטעים שפשוט לא רציתי להמשיך לקרוא, כי ידעתי שמה שממנו חששתי מתרגש ובא. היו קטעים שצחקתי, היו קטעים שכעסתי, כאלה שאמרתי לעצמי "אם מישהו היה עושה זאת לבני או ביתי- הדימונאי שבי היה יוצא לחופשי..."
מדובר בספר שכתוב היטב, מעלה דילמות מוסריות רבות, ומציב לפנינו מראות למכביר, לא בכולם הבבואה שנראה תמצא חן בעיננו.
תודה לאלון, עולם נפלא, יעל ג'יהן אפרתי וכל הממליצים.. ספר טוב וחזק

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על בית קיץ עם בריכה