ביקורת ספרותית על פרנהייט 451 [אודיסיאה] מאת ריי ברדבורי
ספר מעולה

---

בליל מחשבות אקראי.
מצטער מראש.
אשתדל להתייחס גם לגופו של עניין.
ספרו של ברדבורי היה מן הסתם תקופה ארוכה ברשימת הקריאה שלי. קלאסיקה! חובת קריאה לכל אדם!
כמו כל קלאסיקה וחובת קריאה מן הסתם שמעתי בעבר רבות על הספר, אמנם לא דיוני עומק וגילויי עלילה של ממש, אבל בהחלט הכרתי את סיפור המסגרת. כשמשיתי אותו לראשונה מתוך המדף בחנות, מניח אותו בראש ערמת שלוש הספרים ב99 שקלים בידי, ניסיתי להרגיש חרדת קודש. זהו ספר הספרים! ספר על ספרים! ספר על שריפת ספרים! ספר המספר על שריפת הסיפורים הספורים שנותרו בספרים! ועוד שניים ב99 שקלים.
כי אני מחכה למבצע הזה... באמת... אני מגדיר את עצמי כחובב ספרות, אבל זאת ההזדמנות היחידה שבה אני מרשה לעצמי לקנות את הספרים שרציתי כל השנה. או לפחות את אלה שמונחים על מדף ה-3 ב99 ש"ח.
כמיטב מסורת הרומן האוטופי/דיסטופי ברדבורי מתאר עולם אפוקליפטי/פוסט אפוקליפטי אנטי אינדיבידואליסטי-מנוכר, שבו המילה הכתובה היא סכנה ליציבות(?!)הקיום. אבל את זה כבר ידעתי... כלומר, הספר הוא קלאסיקה, חובת קריאה, חלק מהשילוש הקדוש (יחד עם 1984 ועולם חדש מופלא), ומקור השראה לאינספור סיפורים אחרים. הוא גם מבוגר ממני במעל שלושה עשורים. אני נחרד מעצמי על שאני לא נחרד מהסיפור.
ברדבורי ממשיך ומספר את קורותיו הקצרים, בני כחודש, של גיבורנו מונטאג העוקבים בציוריות ודיוק מופתי אחר אותם קורות חיים שצפיתי. כלום לא מפתיע אותי כבר. כלום לא מרגש. אני צריך רק קומדיה וריגושים מהירים, לדהור על חיפושית או לבהות בקיר. ברדבורי לא מעניק אפילו אתנחתה רומנטית או מינית, רק המחאה שקראתי וצפיתי בה עשרות פעמים קודם. הוא לא גורם לי לחשוב, הוא צועק עלי כמו "משפחה". תצחק! תבכה! תקנה! תאכל! תאכל את המחאה שלי על האכלה בכפית!
אני מניח שהוא באמת פרץ דרך אי שם במחצית המאה הקודמת, בראשית תקופת ה"קירות". אולי הוא גרם לאנשים לחשוב. אולי הוא וספרים ואנשים אחרים כמוהו מנעו סיפורו מלהפוך לאמת. אולי הוא ספר היסטוריה אלטרנטיבית.
אבל יש לי כאן עוד שני ספרים על השידה. הם לא קלאסיקות, הם עדיין לא ממש חובה לקרוא. הם מפורסמים, הם רבי מכר, שיבחו אותם בביקורות, וחיכיתי למבצע הזה כדי לקנות אותם. או שחיכיתי למבצע הזה כדי לקנות, והם פשוט היו שם. וכתוב עליהם "רב מכר!", והמבקרים שיבחו אותם, וגם אתרי הביקורות והמוכרת בחנות. גם הם לא ממש גורמים לי חשוב, הם נותנים לי בידור מהיר ומתגלגל או צועקים עלי את המחאות שלהם, אחרי שצעקו עלי לקנות אותם. אני מגדיר את עצמי כחובב ספרות, או שהספרות מגדירה אותי? כמה צעקות.
ואולי פרנהייט 451 הוא לא ספר היסטוריה אלטרנטיבית, אולי הוא בעצם היסטוריה לגופה. ואולי בכלל אי שם במחצית המאה הקודמת, הוא כבר נכתב כהיסטוריה. אני צועק עליו בחזרה. תהיה עדין איתי! תלחש, תעודד, תעורר עניין, אל תצעק! אני לא יכול לחשוב כשכולם צועקים!
העמוד האחרון, המשפט האחרון, המילה האחרונה, שקט. לפחות ברדבורי משאיר לנו קצת תקווה. מה שבטוח, עם כל הצעקות וההטמעה הזאת, אחרי המלחמה אני בהחלט אוכל לצטט את כל "פרנהייט 451" לדפוס.
עכשיו יש לי קצת פנאי. לא סתם זמן פנוי, הפנאי לעכל את הדברים. בהחלט קלאסיקה... כל כך בא לי לקרוא אותו ב1953, להרגיש ולהרהר ולפחד את התקופה והקידמה, בכל נקבוביות העור... יש איכות... יש לי כל כך הרבה לכתוב עליו, על הקלחת הלוהטת שמסתובבת לי עכשיו בראש. אני לא בטוח באף ספר, אף סרט שראיתי. אני צריך לשקול אותם מחדש. אני צריך להפיץ את התובנה הזאת, יש לי את הזכות.

451 פרנהייט. הטמפרטורה בה הראש שלי בוער.
אני בוהה בקיר.

» ביקורות נוספות של Keel
» ביקורות נוספות על פרנהייט 451 [אודיסיאה]