ביקורת ספרותית על פרנהייט 451 [אודיסיאה] מאת ריי ברדבורי

---

קראתי ביקורת שנכתבה לא מזמן על הספר אז שאלתי את עצמי למה לא? צפיתי בסרט של 1966 וניגשתי לקרוא. בעידן של ספרים השאלה היחידה שנשאלת בנוגע אליהם ביסודו של דבר וברגעים שקטים היא: איפה הגבול וכמה זה מספיק? התשובה היא כנראה, שלעולם זה לא מספיק, לא היה מספיק ולא יהיה מספיק.

כל מה שאסור רק מעורר חשק להבין למה הוא אסור ולהתנסות בו. בעולם של מונטאג קריאת ספרים היא פולחן אסור שיצא מחוץ לחוק, הוא עובד בתור כבאי אש ששורף ספרים, ספר הוא אקדח המצוי במגירה, ספרים מציתים שריפות ובעיות וצריך להשמיד אותם. תנו לו לשרוף ספרים והוא יאותת בחיוב. אחר כך הוא שומר ספר ועוד ספרים וקורא בהם, קורא בהם אפילו בפני אשתו והחברות שלה והכל מתהפך. מעניין שהמשטר לא בדיוק אבסולוטי ויותר חשאי, לא פסיכוטי כמו המקביל שלו מהספר ''1984'' הנודע. כל דיסטופיה יש לה את הצדדים המעניינים שלה שהופכים אותה לדיסטופיה.
בעולם הזה, לא בולשים אחרייך עד כדי כך אבל כן מעודדים אנשים לא לפתח רעיונות יותר מידי גדולים מעצמם ולחיות בשקט, ואכן לאנשים נוח לחיות עם השגרה הזאת, וכמו בעולם הפיזי והממשי שלנו האנשים שקועים במסכים ומתעלמים לרוב ממה שלא נוח. מיותר לציין שהספרים ממשיכים להישרף באופן יום-יומי עד לרגע האחד ששינה את הכל.

אסיים את הביקורת עם ציטוט של איינשטיין: ''אינני יודע באיזה נשק ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אך ברביעית ישתמשו במקלות ובאבנים.''
מרענן, לשיקולכם.

» ביקורות נוספות של אָמוֹן
» ביקורות נוספות על פרנהייט 451 [אודיסיאה]