ביקורת ספרותית על פרנהייט 451 [אודיסיאה] מאת ריי ברדבורי
ספר מעולה

---

העובדה שריי ברדבורי עודו חי (עוד מעט בן 90, טפו-טפו-טפו !) לראות את התגשמות חזיונותיו האפוקליפטיים אחד לאחד, כמו גם העובדה שאנו הקוראים עוקבים אחר המסתברא בעניין וברתק - שתיהן גורמות לך לחוש את משק כנפי ההסטוריה, כמו שאומרים, מלפנים, מאחור ומכל הכיוונים... אחרון הנפילים הברדבורי הזה, במיוחד אחרי הסתלקותו לא מזמן של סטניסלב לם והרבה לפניו - צמד נוסף מענקי הז'אנר - אלדוס האקסלי וג'ורג' אורוול.

את "פרנהייט 451" הכריחה אותי אמי לקרוא (בצרפתית !) אי-שם בסביבות גיל 10; היא כנראה ניסתה להוכיח לעצמה שהילד גאון או משהו ושאכן ביכולתו להתמודד עם פרוזה מהנפח הרעיוני הזה. היא טעתה, כמובן. מאז בגרתי, לצערי, למדתי דבר או שניים בחיי בעולם שלנו וקראתיו פעמיים נוספות, כולל במהדורה החדשה ביותר שאמורה הייתה לכלול תיקוני שגיאות שצויינו במהלך השנים ע"י הקוראים (לא דובים ולא יער) ותוספות והשלמות מפי המחבר עצמו (יש כמה מעניינות, אך הן מתייחסות בעיקר לגרסת המחזה של "פרנהייט" ודלותן ניכרת). אלא שבסופו של דבר, מסתבר שהשינוי העיקרי התרחש בעיצוב העטיפה, שאינו זהה לזה שמופיע כאן (לא פיספסתם מי-יודע-מה... חמוד).

כך או כך, "פרנהייט 451" הוא ספר מהמם. התחושה שהוא מעביר לקורא, אפילו בקריאה שנייה ושלישית, היא של סנוקרת אדירה לפנים. לחטוף אחת כזו ולא לדעת מי 'הוריד' לך אותה (הכי מבאס). וחשוב להדגיש : מדובר בעניינים הרבה יותר עמוקים מהציחקוקים הילדותיים שפשו בשיח בין יושבי בתי קפה על ספריהם של ז'ול וורן, אורוול ושות', עד כי הפכו לבון-טון מגוחך של כל מיני "כאילו קוראים"... כוונתי היא למירדף הבלתי פוסק הזה, הזוי ממש, שכותרתו עשויה להיות - "מי ידווח ראשון לאומה על עוד המצאה מודרנית שנחזתה בספר (השלם את הכותר) של (השלם את המחבר)"... זה נחמד, אבל זה מטומטם. כמו לרכוש אייפון באלפי שקלים ולהשתמש בו כמחזיק מפתחות...

אמת : ברדבורי חזה את השתלטות הטלוויזיה על סדר יומו ועל חייו של האדם (היא יצרנית וספקית "האמת" עפ"י הספר), את השימוש ברובוטים לצרכי הגנה ותקיפה ואפילו את הניכור האורבאני המתעצם. ויש לזכור בהקשר זה, שהספר נכתב בין השנים 49-50 ופורסם ב-53. מדהים ממש.

אבל הוא חזה הרבה יותר מזה, ברדבורי : הוא חזה את התפוררותם של הקשרים החברתיים בכל הרמות (משפחה, חברים, שכנים), את התמוססותן של האידיאולוגיות הערכיות וההומניות ובעיקר (מבחינתי) את הצורך של אמצעי התקשורת להרדיד את רמת הדיווח, כנ"ל האמנים (אלה נעלמו אט-אט מהנוף ואח"כ מהתודעה, כך בספר) וזאת כדי לספק גירויים מוגברים כל הזמן, הן בקצבם והן בעצמתם, להמון הרובץ שלא רוצה להתאמץ... הוא אמר את זה ב-49 ותראו אותנו ב-2009...

ווידוי קטן לסיום : מזה שישה חודשים שהפסקתי לצפות בטלוויזיה באופן סדיר; אני מזפזפ לעיתים נדירות וזוהי בד"כ האופציה הבאמת אחרונה שלי, בשובי הביתה מאוחר מאיזו ישיבה מעיקה או משהו דומה.
עוד כמה קריאות כאלה ב"פרנהייט 451" ואני משליך סופית את המכשיר הארור מהחלון. קומה שמינית...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על פרנהייט 451 [אודיסיאה]