ביקורת ספרותית על פרנהייט 451 [אודיסיאה] מאת ריי ברדבורי
ספר מעולה

---

נתחיל מפינת שאלת ההכירות הדבילית - איך אתה חושב שהגיהינום נראה? מכיוון שאני די שונא שאלות כאלה, לרוב אני אענה משהו בנוסח "איך שהוא נראה בדת של מפלצת הספגטי המעופפת" או כל תשובה מפגרת דומה, מכיוון שאני כותב ביקורת על סיפור ולא נמצא במפגש חברתי מוזר, אני אענה תשובה יותר אמינה - "מקום שאסור לי לקרוא בו". מבחינתי קריאה זה יותר מהנאה גרידא, אלא גם הדרך להיחשף לרעיונות חדשים, לחשוב על דברים שונים, ללמוד מה שמעניין אותי, ובאופן כללי זה חלק חשוב ממהלך החיים. בגיהינום שלי אסור לחשוב, ולא רק שאסור גם אין דרך - כי אין ספרים איכותיים, מוזיקה טובה, או אפשרויות השכלה. פרנהייט 451 מתרחש בגיהינום.
בעולם זה, להחזיק ספרים זה פשע, יש קבוצת כבאים שהתפקיד שלהם הוא למצוא בתים עם ספרים ולהצית אותם. כל ספר אפשרי, במוקדם או במאוחר ימחה מעל פני האדמה במהלך הטיהור הגדול. הבתים עצמם חסינים משריפות, אך הספרים, וכך גם האנשים בהחלט לא. תנסו לחשוב - מה הייתם עושים בעולם ללא ספרים? ללא שום דבר לחשוב? ככל הנראה בוהים בטלוויזיה, שומעים חדשות ורואים את מה שהממשל דוחף לכם 24/7 כי פשוט אין שום אופציה אחרת. זה תיאור כללי של מה שעושים האנשים בעולם זה. כמות הרעיונות והשאלות שאפשר לדחוף לעולם כזה לא מתמצה לספר של פחות ממאתיים עמודים בכתב יחסית גדול, אבל אף על פי כן הספר עושה עבודה טובה ויפה.
בניגוד לספר 1984, בפרהנייט 451 אין חוק האוסר לחשוב, אין משטרת מחשבות, לא עוקבים אחריך, והמחשבה היא לא המוות. אנשים פשוט לא חושבים וזהו. הם לא מודעים לזה, זה לא מפריע להם, ואת הרוב המוחלט זה בכלל לא מעניין. הבדל נוסף לעומת 1984, הספר מתאר איך הגיעו למצב הזה בצורה פחות או יותר אמינה וסבירה, ולא ע"י גורמים נסתרים ומעוותים אלא ע"י אנשים שונים ממגוון צבעי הקשת. סיכום ביניים, כל אלו שאהבו את 1984 ורוצים לקרוא ספר דומה - תקראו את פרנהייט 451, הוא מצוין ואתם תאהבו אותו, אבל הוא לא 1984. בנוסף, ספר דומה - שהוא החלק האחרון בשילוש הקדוש של חובבי הז'אנר - הוא עולם חדש מופלא ( לא קראתי... מקום חרפתי... )
אזהרה - הספר עדיין מדבר על עתיד דיסטופי קשה במצב בעייתי. למי שלא אוהב לקרוא ספרים כאלה כי זה גורם לו לחשוב על זה יותר מדי, או להכנס לדיכאון, לא מומלץ לקרוא את הספר.
גיבור הספר ( גאי מונטאג ) הוא כבאי, התפקיד שלו להצית שריפות, זה מה שהוא אוהב, וזה מה שהוא עושה כמה שנים. הוא אוהב את היופי של בית בוער, של ספרים דולקים, של האש המרצדת. הסיסמא של כוחות הכיבוי היא "לשרוף עד אפר, ואז לשרוף את האפר", וזה מה שהם עושים, לעיתים תוך כדי פגיעה באנשים שבבית. גאי הוא אחד מהאנשים הרגילים, נשוי עם בית נוח ותנאים טובים, עם 3 קירות טלוויזיה. אמנם הוא כמעט לא בחוץ ולא זוכה לראות שמש זורחת, ציפורים מצייצות או פרחים מלבלבים, אך כמו שאומר ולדימיר ווינוביץ' "ולמה לך זה נחוץ הציפור? של ראשך שלך תחרבן?"
יום אחד, מונטאג פוגש נערה מוזרה. כתבתי מקודם שרוב האנשים רואים טלוויזיה ולא חושבים, נכון? אז הנערה הזאת היא שונה. היא נערה לא חברתית, נערה שחושבת. נערה ששמעה מדוד שלה ע עבר אחר, עבר טוב, עבר שבו לא היה איסור לחשוב. דוד שלה סיפר לה על עבר אוטופי ומושלם, עבר שונה. הנערה מדברת עם מונטאג, שואלת אותו שאלות, וגורמת לו לעשות דבר בעייתי מאוד - לחשוב...
חיסרון בולט בספר, שכבר בעמוד הראשון לספר נחשפים לבעיה של ספרות מתורגמת, התרגום יכול להיות יפה ובעל ערך ספרותי, או נאמן למקור. הוא לא יכול להיות שניהם. התרגום של כבאי ל fire man הוא תרגום שמשנה משמעות, במקרה הזה הוא הופך את המשמעות ליותר אירונית שדווקא הכבאי מכבה שריפות, אבל הופך את זה למטומטם, כי למה שיקראו לי שמצית שריפות על שם מי שמכבה? אבל מה לעשות, עברית קשה שפה, וכיום ביום מתרגמים את זה ללוחם אש או משהו דומה ( לא שאני בטוח שזה מוצלח יותר ).
במהלך הספר ריי ברדבורי שואל שאלות רבות על הממשל והעולם, אולי הממשל דווקא צודק? האם המשטר הנ"ל רלוונטי לימינו? מי מהדמויות צודקת?
וכך מתקבל ספר טוב וקולח ( אין בספר פרקים, יש 3 חלקים שלא מחולקים לחלקים קטנים יותר ) עם סוף מקורי, מוצלח ואפילו שמח ( בניגוד ל1984 למשל ). לסיכום - תקראו את הספר, לא יקח לכם הרבה זמן והוא שווה את זה.

» ביקורות נוספות של דז'נייב האב
» ביקורות נוספות על פרנהייט 451 [אודיסיאה]