המשפטים הקצרים שמרכיבים את הבתים/פסקאות משאירים הרגשה של שיר ארוך שהתחפש לספר.
הכתיבה של דה לוקה בולטת בניגודים:
בין היכולת המופלאה להחיות את התפאורה עם התיאורים שמפעילים את כל החושים ,
מול האיפוק בהפעלת רגשות אצל הקורא (כאילו בז לקיטש הזה) כולל גורם ההפתעה.
התוצאה מעבירה בכשרון רב את המזג המקומי עם השפה ה"מתגלגלת" והביטויים הציוריים, את התחושה של נאפולי וילדות בנאפולי.
אבל למרות שקורים כמה דברים דרמטיים כמו אהבה ונגזרות שונות של מוות, הכתיבה הסטרילית והזרימה הכל כך צפויה מוציאות מהם את העוקץ.
וזה לטעמי הכשלון המסויים של הספר - הוא פשוט קצת משעמם.













![סונטת קרויצר [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers9/98396.jpg)

