![]() |
אנדריי קורקובסופר
אנדריי קורקוב (Andrej Kurkow) נולד בסנט פטרסבורג ב- 1961 ומתגורר בקייב. הוא שירת כשוטר צבאי בבית סוהר באודסה, עבד זמן מה כעיתונאי, כסטיריקן וכצלם קולנוע. בהיותו שוטר צבאי בבית הסוהר הוא כתב ספרי ילדים וראה בכתיבה מפלט וחיים כפולים. אשתו בריטית וזמן מה הם עבדנו בקיימברידג', אבל הגעגועים לקייב גברו והם חזרו לכפר קטן, לא הרחק מקייב, שם גידלנו ירקות.
אנדריי קורקוב יליד סן פטרבורג ברוסיה, כותב ברוסית אבל מגדיר את עצמו סופר אוקראיני ובכך הוא משייך עצמו לקבוצה גדולה של כותבים רוסים קלאסיים שבאו מאוקראינה וכתבו ברוסית, כמו גוגול למשל. אנדריי קורקוב כותב על אוקראינה אבל לא חושב שהוא צריך לכתוב בשפה האוקראינית בשביל להיות סופר אוקראיני. אנדריי קורקוב הוכר למערב רק לאחר שכתב 8 ספרים ושלח מאות כתבי יד להוצאות בחו"ל. אבל התעקשותו השתלמה בסופו של דבר. הכרתו לעולם באה רק לאחר שספרו המוות והפינגווין פורסם בגרמניה, שוויץ וצרפת אך טרם הוכר באוקראינה. וכך מצא עצמו אנדריי קורקוב סלב באירופה ולא מוכר באוקראינה. לימוד שפות הוא התחביב שלו. כשהיה אנדריי קורקוב סטודנט אסור היה לנסוע לחו"ל. למי שאוהב שפות, לימוד שפות דרך הרדיו, הטלוויזיה והספרים היתה הדרך היחידה ללמוד יותר על העולם ועל התרבות העולמית. אנדריי קורקוב קורא גרמנית, פולנית, צרפתית, אנגלית ואיטלקית. ספרו המוות והפינגווין, ראה אור בהוצאת כנרת, וזכה לשבחים רבים. |
|
"מבריק ומקורי, מצחיק ועצוב" ("הארץ") - רשום על הכריכה. מסכימה עם שלושה, מצחיק זה לא. אפילו לא קצת. מזכיר סרט שרובו מתנהל באפלה. אם הייתי צריכה ל... המשך לקרוא
|
the winter is coming
קראתי בתחזית שמזג האוויר עומד להשתנות החל מהערב - רוח קרה מרוסיה תחדור לתחומי ארצנו החמימה שבלב מזרח התיכון, וקיים גם סיכ... המשך לקרוא
|
טוליק מרגיש שהוא הגיע לתחתית, הקשר בינו לבין אשתו התפורר, הוא לא מצליח בעבודה, וגם יחסי חברות קרובים אין לו. בעקבות זה הוא מחליט לפחות לתכנ... המשך לקרוא
|
מקורי/משונה, סוריאליסטי אבל לא מצחיק (כמו שהבטיחו).
קולח אבל מרגיש קצת סתמי (אולי זו המטרה), הסוף לא רע.
סה״כ נחמד אבל לא הצלחתי לפענח מה הפך... המשך לקרוא
|
כמו שכתבתי בין כל ספר פנטזיה יש ספר מסוג אחר.
זה אחד הספרים שרכשתי לאחרונה 6 ב100. לא מכירה את הסופר... ספר עם סיפורים בריפרוף נראה מעניין לא ע... המשך לקרוא
|
לפני, בערך שנה, נסעתי בכביש סיבירי נידח למדי.
תוך כדי הנסיעה הנופים האנושיים התחילו להכנס לתוך האוטו, ובהמשך גם לתוכי. אני זוכר את הסיפורי... המשך לקרוא
|
©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ
צור קשר |
חנויות ספרים |
ספרים משומשים |
מחפש בנרות |
ספרים שכתבתי |
תנאי שימוש |
פרסם בסימניה |
מפת האתר |
מדף גדול מדף קטן |
חיפוש ספרים