אחד האתגרים העיקריים העומדים בפני סופרי מדע בדיוני הוא בריאה מדמיונם של ציוויליזציה שלמה, המתקיימת מחוץ לכדור הארץ. היא אמורה להתנהל אולי על פי חוקיות פיזיולוגית אחרת מזו המוכרת לנו מהכוכב שלנו, אבל עדיין עליה להיראות אורגנית והגיונית בדרכה. 'פיקניק בשולי הדרך', מפניני המדע הבדיוני הסובייטי משנות ה-70, מתרחש כולו בכדור הארץ, באזור בו התרחש בשלב מוקדם יותר ביקור של חוצנים שהשאירו "מזכרות". לאורך הס

תרבות חוצנית בלתי מוכרת נוחתת לביקור קצר בכדור הארץ ומשאירה מאחוריה שרידים מסתוריים - חלקם שימושיים, חלקם בלתי מובנים וחלקם קטלניים ביותר. קומץ הרפתקנים קופץ על המציאה ופותח במסעי התאבדות לחילוץ החפצים החייזריים, מהר מאוד הממשלה משתלטת על העניינים והופכת את מקום הביקור לשטח צבאי סגור שבו מתחוללות התרחשויות מוזרות ביותר. כמובן שתוך זמן קצר החפצים מתחילים לחלחל החוצה מהשטח הסגור, להתגלגל מיד ליד ולה

ספר מד"ב מזרח אירופאי קלאסי, מעולה, אשר התקציר שלו הינו רק סיפור מסגרת לספר עמוק ורב רבדים, אשר רק תוך כדי קריאה ולאחריה אם חושבים בצורה רצינית מתחילים להבין "מה רצה המשורר להגיד".
למי שרוצה חיים קלים מומלץ ביותר לצפות בסרט המופתי "סטאלקר" של אחד מגדולי במאי הקולנוע שקמו ויקומו אי פעם, אנדרי טארקובסקי;
הסרט אינו נאמן לספר וכמו שטארקובסקי ביים את הספר "סולאריס" של לם כך גם עשה ל"פיקניק בשולי הדרך

ביקור חטוף של חייזרים מותיר את כדור הארץ מצולק בכמה נקודות בהן מצויות ה"שאריות" של אותו ביקור. אתם יכולים לקרוא לשאריות הללו מכשירים, גאדג'טים או ארטיפקטים - מה שחשוב (לפחות לגבי הסיפור הזה) הוא שלאנושות אין ממש מושג מה הן אותן שאריות, אך מטבעינו הסקרן אנחנו מפשפשים, חוקרים או סתם מציעים את השאריות לכל המרבה במחיר כחפצי נוי.

זוהי התפאורה של הספר "פיקניק בשולי הדרך", אשר מתמקד ב"סטאלקר" (אדם שמת

מדב פילוסופי נפלא, ספר שממשיכים לחשוב עליו זמן מה אחרי שמסיימים לקרוא. ממש ממש אהבתי!:}