ביקורת ספרותית על מזל עורב מאת אמיר גוטפרוינד
ספר טוב

---

איזה ספר מדכדך. הוא הזכיר לי תקופה מסוימת שחוויתי בזמן הלימודים באוניברסיטה - נפרדתי מחבר, פוטרתי מאיזו עבודת סטודנטים והכול נראה חסר סיכוי. ואחרי תקופה קצת אבודה ומבולבלת, דברים החלו להסתדר מחדש כמו פאזל.
וכך גם גיבור הספר הזה, איש חסר שם, שהכול מתפרק לו בחיים, ובלי חברת ההייטק שהקים והאישה שאהב ועם פסיכולוג צמוד, הוא מנסה לחפש את הכיוון שלו ומצטרף לחיפושים אחרי בחורה צעירה שנעלמה, וכך החיים שלו מקבלים משמעות חדשה. מצד אחד הזדהיתי איתו. מצד שני - הספר יחסית קצר וקשה מאוד לפתח איזושהי אמפתיה כלפיו, או כלפי אחת מהדמויות האחרות. הדמויות שטוחות מאוד ולא עוברות שינויים דרסטיים במהלך הספר.
מאחר שכבר קראתי את הביקורות האחרות על הספר, ידעתי שמדובר בסגנון שונה מזה של "בשבילה גיבורים עפים". את "בשבילה גיבורים עפים" לא יכולתי להוריד מהידיים. הוא היה ספר כיפי, קצת עצוב, קצת שמח, נוסטלגי מאוד. הספר הזה כאמור קצת דכדך אותי, אפילו העציב, עם הגיבור עלום השם שחוזר שוב ושוב על אותן טעויות, הולך עם הראש בקיר, מחפש את עצמו בגילו המופלג (כנראה 30 פלוס), נבגד על ידי שותפיו לחברה, נזרק על ידי החברה המתוסבכת שלו, והכול נראה די אבוד בחיים שלו.
ועם זאת, נהניתי מהקריאה. אני אוהבת את הכתיבה של גוטפרוינד, על אף שהפעם היא הייתה קצת שונה. הסוף היה מעט מוזר והשאיר מין טעם חמצמץ בפה. אבל בסך הכל - מומלץ.

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על מזל עורב