ביקורת ספרותית על מזל עורב מאת אמיר גוטפרוינד
ספר בסדר

---

כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.

"שואה שלנו" היה גילוי מרעיש מבחינתי ו"בשבילה הגיבורים עפים" היה מעניין ברובו ולמעט הסוף הצלחתי להפיק ממנו את המיטב. "מזל עורב" גרם לי למפח נפש.

אני קוראת ספרות מסוגות שונות, החל מרומנים היסטוריים, ספרי מתח, סיפורים קצרים, נובלות ואף חוטאת מדי פעם ברומן רומנטי. אני לא מחפשת בהכרח בספר עומקים ודימויים מהפנטים, אך בין אם בקלאסיקה רוסית כבדה או בספר טיסה, מה שחשוב לי על מנת באמת להנות מהספר הוא לפתח רגש כלפי הדמויות, שלעולמן אני נכנסת עם קריאה של דף ועוד דף. האמפתיה לא הכרחית, גם חמלה, הזדהות ואף שנאה עזה מתקבלים בברכה.

בספר הזה הגיבור הראשי הוא אדם אבוד ומרוסק מעט. הוא נבעט מהסטארט אפ אותו הקים, נזרק על ידי החברה ונתמך כספית על ידי אחיו הקטן. לכאורה אם לא לפתח אמפתיה או חמלה כלפיו, אז כלפי מי? אז זהו, שלצערי לא מצאתי ולו פרומיל של רגש כזה או אחר כלפי האדון הנ"ל. כלום אחד גדול, אדישות ופיהוק. גם דמויות המשנה, שאף הן לכאורה למודות סבל ואמורות להוציא מאדם הסביר הזדהות ואולי אף דמעה מזדמנת, השאירו אותי באדישותי.

על אף הכתיבה היפה, העושר של הדימויים ונסיון להתמודד עם כמה נושאים לא ממש פופולריים, זה לא הגוטפרוינד שהכרתי ואהבתי.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על מזל עורב