יצורים קטנים שהולכים ביער וכל הזמן שרים, נו באמת... כל כך הרבה דפים ולא הרבה קורה... פרק שלם על מנוחה?... ולמה הקוסם הזה לא מכשף את כולם וזהו?...
למה? כי ככה כותבים ספר! ככה כותבים ספר פנטזיה כדי שיתאים בדיוק לשריר הדמיון של המוח האנושי. כדי שיגרום לקסם!
ההוביט, השער לממלכת הפנטזיה, ספר שאת קסמו קשה לתאר במילים, ובכול זאת אנסה...
לפני כמאה, לפני מלחמת העולם השנייה אפילו, ישב טולקין וכתב אגדה, ספר ילדים, מבוגרים, הרפתקאות, צחוק, עצב ומלחמות, ספר פנטזיה שיצר עולם שאותו מדמיינים מאות מיליונים של אנשים מאז – מספר שנים אחר כך נולד ממנו סיפור הפנטזיה הגדול ביותר "שר הטבעות".
הסיפור אותו לא אביא כאן, מתחיל כסיפור ילדים משעשע וקליל, וסוחף אותך להרפתקה מבלי לעצור - אתה יוצא אתו בלי ממחטה ונשימה למסע קסום, ומגלה ביחד אתו את העולם המופלא והלא בטוח שבחוץ.
למרות הנימה הקלילה הספר הולך מרצין ומתקדר לקראת הסוף, והקורא מרגיש בגוף את רצונו של ההוביט, לחזור לשגרה הביתית המבורכת. גם אנחנו שלא טוב לנו, שחולים או מודאגים, שמפציצים או מתכוננים, רק רוצים בחזרה את השגרה המשעממת, שתבוא כבר. "משאלתי היחידה כעת היא לשבת בכורסתי האדומה".
האפרוריות והמתח הסופי, כמו כן ירידתו, מתאימים בדיוק להתחלת הסאגה הגדולה יותר המפוארת יותר והמורכבת יותר שבשר הטבעות, ועם זאת בראיה לאחור יש בהוביט את כל מה שיש בהמשכו הגדול, רק בצמצום.
ההוביט הוא זה שלקח אותי ביד ולימד אותי לפני המון שנים (ואו) לברוח לעולם הפנטסטי וללמוד ממנו על העולם האמתי, מאז כל טיול בטבע מזכיר יערות מכושפים, הרים מסולעים ועוקצניים, מדבריות לוהטים, ונהרות שוצפים.
הקצב של הספר הוא לא מה שאנחנו מכירים מספרי פנטזיה עכשוויים, וגם זה פועל על המח בצורה מיוחדת, מרגיעה ומדדיטטיבית – מעולה לאסקפיזם חיובי. באיזה עוד ספר תמצאו פרק בשם "מנוחה קצרה" וכולו הוא ... מנוחה.
אם אתם רוצים עונג צרוף, המתכון בן/בת בגיל 10-13, להתכרבל ביחד במיטה ולהקריא לו/לה את הסיפור, פרק אחר פרק, לאט, כמו ששותים משקה משובח... ותראו את הקסם קורה. בלי תירוצים של איטי מדי, מורכב מדי, משעמם מדי... פנו את הזמן ותיהנו.
קניתי לבני את התרגום החדש בכריכה הקשה, אך הוא התעקש שאקריא לו את התרגום ה"ישן" תרגום הטייסים, כי הוא אוהב ללמוד את השפה, שמאפשרת לו לקרוא ספרים מתורגמים ישנים שבספריית ביתנו, כמו ז'ול וורנים.
הסכמתי ותוך שקראתי לו מהתרגום הישן, הוא במקביל קרא את התרגום החדש.
התרגום מיוחד, בעברית שתחשב היום גבוהה, וקשה. הוא גם לא חף משגיאות הגהה ודפוס, וכמה פקשושי תרגום – כמו כן אין בו איורים ואת המפה הכול-כך חשובה של העולם הטולקיני – ועם זאת הייחוד והסיפור מאחורי התרגום הזה מוסיפים עוד קצפת קסם.
אז אם לא שמעתם להצעת הכירבול שלי וילדכם קורא לבד, עדיף שיקרא את התרגום החדש – ולא: "פוזמקאות", "ברם", "לוג שכר", "פוני ברוד", "יון הביצות", "נושאי צינה", "חשרת עננים" ועוד והנטייה לא להשתמש בלשון רבים אלא "הטרול" "האלף" "הגובלין", יוציאו לו את החשק להמשיך ולקרוא או אפילו להבין.
אם אתם לא אוהבים פנטזיה, אולי לא קראתם את הספרים הנכונים? תנו עוד הזדמנות להוביט לכבוש אתכם.
ואם אתם מתגעגעים לקסם הוא מונח שם... רק קחו.


















