ביקורת ספרותית על הוביט - תרגום הטייסים מאת ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין
ספר בסדר

---

ההוביט זה ספר שחיכה לי כמה שנים על מדף הספרים, ולא בכדי - אני ממש לא אוהב ספרות פנטזיה. לבי תמיד נטה אל כיוון המדע הבדיוני (ועל-כן אני גם מאלה שלא אוהבים את ההכללה בין מדע בדיוני לפנטזיה). גמדים, קוסמים, דרקונים - זה ממש לא כוס הויסקי שאני מקדיש לדגון (או לנבו, אל הכתיבה).

אז למה בכל זאת קראתי את ההוביט ? שני טעמים היו לי בקריאה זו:
1. רציתי לקרוא אותו לפני שאראה את הסרט.
2. מאוד רציתי לקרוא את תרגום הטייסים, באופן ספציפי.

אולי כמה מלים למי שלא מכיר את הנסיבות - ההוביט יצא בזמנו (שנות השבעים) בשני תרגומים. מבחינת הכריכה ההבדל מאוד בולט לעין - כריכה לבנה אל מול כריכה שחורה. הכריכה השחורה, זו שאני קראתי, היא פרי תרגומם של טייסי חיל האויר שנפלו בשבי במלחמת יום-הכיפורים. המתרגמים לא היו אנשי מקצוע בתחום התרגום, ופשוט עשו זאת מכיוון שאחד הטייסים קיבל את הספר מקרוב משפחה (דרך הצלב האדום) ובחר לתרגמו. סיפור מרגש זה, לכשעצמו, הניע אותי (כאמור) לקרוא את הספר בתרגום הזה. לכאורה עשוי להתפרש מכאן כאילו דעתי משוחדת, אבל באמת ובתמים אני נוטה לחשוב שהתרגום עשוי טוב, קולח וקולע.

אל עלילת הספר עצמו פחות התחברתי. מדובר במסע שעושה בילבו בגינס, יצור מסוג "הוביט" שלא ממש אוהב הרפתקאות, אל עבר הר שבו מסתתר מטמון רב. העלילה מתנהלת כמו עלילה של ספר ילדים טיפוסי - הרבה מן התסבוכות אליהן נקלע בילבו נפתרות "יש מאין" - בין אם במזל ובין אם בעזרת ידידו הקוסף גאנדאלף. עניין זה הופך את הסיפור לקצת פחות מרתק, כי זה דיי ברור שאין כמעט סיכוי למתח אמיתי, שכן הדמות הראשית תמיד תינצל.

יתכן כי קראתי את הסיפור הזה מאוחר מדיי. אולם, לפי מה שאני מכיר את עצמי, מעטים הסיכויים כי בגיל 14-16 הסיפור הזה היה משפיע עליי באופן שונה.
לטעמי זהו ספר נחמד, ולא הרבה מעבר.

» ביקורות נוספות של קורנליוס
» ביקורות נוספות על הוביט - תרגום הטייסים