ביקורת ספרותית על הוביט - תרגום הטייסים מאת ג'ון רונלד רעואל (ג'.ר.ר) טולקין
ספר טוב

---

#
טולקין כתב סיפור פנטסיה שאינו בנוי על נוסטלגייה לימי הביניים. בחלקו כי הוא כתב אותו כסיפור לילדיו, ולכן אינו מכיל רכיבים רומנטיים. פרטי העולם הזה פנטסטיים, אולם האינטרסים, האג'נדות, ההנחות המונחות בבסיסו הן אוניברסליות ומציאותיות להפליא. בילבו ההוביט החביב והמנומס סבר שיחיה את כל חייו בנוחות, במנעמי הארוחות (הרבות!), יטפח כרס מכובדת, יארח בשמחה אורחים מזדמנים ובבוא יומו ינוח בשלווה ליד אבותיו, שתיעבו הרפתקאות. אבל... העובדה שהוא חשב שהוא מתעב הרפתקאות, אינה אומרת שתובנתו נכונה. המודעות העצמית אינה נפוצה בקרב הוביטים יותר משהיא נפוצה בין אנשים. למעשה השקר לעצמך הוא הספורט הנפוץ ביותר אצל רוב האוכלוסייה האנושית, ומועבר ישירות לגיבורי הספרות שלה.

הסיפור הוא סיפור הרפתקאות קלאסי, בו הוביט זעיר חובר לגמדים קטני-קומה, לגנדלף הקוסם הקצת-יותר-גבוה במטרה להילחם בדרקון נורא, שבזז את אוצרות הזהב של הגמדים. בדרכו הוא פוגש את הרע, הרע יותר, האכזרי בעולמו, ולומד. ושורד. והופך חכם יותר. מעבר להרפתקאות הסיפור משובץ בפניני הומור, המקשטות את הדמיון בו מסופר הסיפור. בני 12 עתירי דמיון ייהנו מהאקשן, ובוגרים מהם יתפעלו מההמצאתיות, ההומור, יכולת התיאור והסיפור של טולקין.

הסיפור הלא פחות מרתק של הספר הזה, הוא כמובן התרגום. הוא תורגם על ידי ארבעה טייסים, מתוך כעשרה שבויים ישראלים בכלא עבאסיה שבקהיר, בין השנים 1970 – 1973. לאחד מהם היה עותק של הספר בכריכה רכה באנגלית. תחילה חשבו לתרגם את הסיפור כדי לאפשר לאלה שלא יכלו לקרוא אותו באנגלית, להנות ממנו. אחר כך הבינו שעיסוק בעבודת התרגום יעיל ביותר נגד היאוש והשיעמום שבחיי הכלא. הם עבדו בזוגות, תרגמו וליטשו, וכאשר חזרו ארצה אחרי מלחמת יום כיפור היו באמתחתם מחברות עמוסות כתב צפוף ועותק ממורטט של הספר, שאני מניחה שהיה קשה לקריאה.
שכחנו כבר את התקופה בה שבויים ישראלים היו בידי מצרים וסורים, ואפשר היה רק לדמיין מה הם עוברים בכלא. אני מניחה שהשבויים שחזרו לא שכחו מה עברו, אם כי כלפי חוץ נראה שחייהם שבו למסלולם וחלקם אף עשו חיל. התרגום הזה נשאר כתזכורת יחידה למצב שנראה לא פתיר.

למרות שהתרגום נופל מתרגומים מקצועיים, ולמרות שהטייסים טענו שתרגום השירים לא היה מוצלח במיוחד, הנה דוגמה לאחת החידות שהיה על ההוביט לפתור, כדי להישאר בחיים:

לֹּא יָכוֹל לְהַרְאוֹת, אַף לֹא לְהִשָּׁמַע
לֹא נִתָּן לַהֲרָחָה, אַף לֹא לַתְּחוּשָׁה
רוֹבֵץ מִתַּחַת לַגְּבָעוֹת וּמֵאֲחוֹרֵי הַכּוֹכָבִים
וּמְמַלֵּא הוּא חֲלָלִים רֵיקִים...
רִאשׁוֹן לַבָּאִים, אַחֲרוֹן לַמְּאַסְּפִים,
הוֹרֵג הַצְּחוֹק בַּחֲטָף וְשָׂם קֵץ לַחַיִּים.

התשובה לחידה היא חשיכה. חשיכה היתה להם לשבויים המתרגמים בשפע, למרות שכלאם לא היה במנהרות מתחת לאדמה. נסו לדמיין קצת איך חווים שבויים את הקיום ואת גודל היאוש בו הם שרויים, כאשר אף אחד לא בא והם לגמרי לבד, בחשיכה, נידונים לגסוס ולמות בה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הוביט - תרגום הטייסים